ע"פ 1723-09-14 ע' נגד מדינת ישראל

א.בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (כב' השופט י' בכר), מיום 17.7.14, בתיק ת"ד 10425/06, לפיו נדון המערער לארבעה חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור בתקופה זו עבירה לפי סעיף 67 של פקודת התעבורה, וכן תשלום קנס בסך 4,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו, פיצוי למשפחת המנוח בסכום של 8,000 ₪, ופסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של תשע שנים.

ב.אלה העובדות הצריכות לענין:

ביום 10.6.06, הוגש כנגד המערער (יליד 1942) כתב אישום על כך שבתאריך 15.3.04 עת נהג בטנדר, בכביש 79 ממערב למזרח, סטה המערער עם הטנדר בו נהג שמאלה, חצה את קו ההפרדה והתנגש עם חזיתו בפינה שמאלית קדמית של רכב שברולט, בו נהג המנוח, ואשר נסע במסלול הנסיעה הנגדי. השברולט נזרק ימינה עד שנעצר במעקה הבטיחות שמימין למסלול נסיעתו.

עקב ההתנגשות הסתחרר הטנדר בו נהג המערער שמאלה ופגע בחזית של רכב פיאט שנסע מאחורי השברולט. הפיאט הוסטה מנתיבה ופגעה בדופן שמאלית אחורית של השברולט. כתוצאה מן התאונה נגרם מותו של המנוח, שכאמור כבר לעיל, נהג בשברולט, וכן נפצעו נהג רכב הפיאט והמערער עצמו.

ג.המשיבה טענה, כי המערער נהג ברכבו בקלות ראש ובחוסר תשומת לב וסטה ממסלול נסיעתו למסלול הנגדי ללא כל סיבה הקשורה ברכב או בתנאי הדרך.

בכתב האישום ייחסה המשיבה למערער עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 של חוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן סעיפים 40 + 64 של פקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961, ולרבות סטייה מנתיב נסיעה לפי תקנה 40 (א) של תקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

ד.המערער כפר באשמה. לאחר שמלוא מסכת הראיות נפרשה בפני בית משפט קמא, ניתנה ביום 13.2.14 הכרעת הדין בה נקבע, כי המערער סטה מנתיב נסיעתו, וטענתו לפיה רכבו נפגע מאחור על ידי רכב אלמוני, דבר שגרם לו להיזרק לנתיב הנסיעה הנגדי ולגרום לתאונה – נדחתה.

המערער הורשע בעבירות כפי שיוחסו לו בכתב האישום.

ה.במסגרת הראיות לעונש הניחה המשיבה בפני בית משפט קמא את הרישום הפלילי של המערער, ולפיו לחובתו 10 הרשעות בפלילים. מרישומו התעבורתי של המערער עולה כי לחובתו 51 הרשעות תעבורה.