ע"פ 1698/16 יוהנס דמלאו נ' מדינת ישראל

השופט א' שהם:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' מרשק מרום), שניתן ביום 21.1.2016, במסגרת ת"פ 28081-06-14.

           יצוין, כי מלכתחילה הוגש הערעור גם לעניין הכרעת הדין, אך לאחר שמיעת הערותינו, הודיע עו"ד נדב אלמוג, בא כוח המערער, על דעת מרשו, כי הוא חוזר בו מהערעור בשאלת ההרשעה ומתמקד בנושא חומרת העונש.

2. המערער הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירות אלה: שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); והיזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

3. בעקבות הרשעתו בדין של המערער, נגזרו עליו העונשים כדלקמן: 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל; הופעל עונש מאסר על תנאי בן 3 חודשים, שהושת על המערער ב-ת"פ 37254-04-13 (בית משפט השלום נתניה), וזאת במצטבר לעונש שהוטל, כך שעל המערער לרצות 51 חודשי מאסר, החל מיום מעצרו – 10.6.2014; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, עבירות שוד לפי סימן ג' לפרק י"א לחוק העונשין; המערער חויב בתשלום פיצויים בסך 7,500 ₪ למתלונן; כמו כן, הורה בית המשפט על הפעלת התחייבות בסך 1,500 ₪, עליה חתם המערער במסגרת ת"פ 37254-04-13, הנ"ל.

4. כאמור, המערער אינו משלים עם חומרת העונש שנגזר עליו, ומכאן הערעור שלפנינו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער

5. מכתב האישום עולה, כי ביום 15.5.2014, בשעה 04:45 או בסמוך לכך, נהג מר י. א. (להלן: המתלונן) במונית מסוג סקודה אוקטביה (להלן: המונית). המתלונן אסף למוניתו את המערער ובחורה נוספת (להלן: סיון), שביקשו ממנו להסיעם לרחוב חפציבה בנתניה, שם מתגורר המערער. בדרכם לרחוב חפציבה, ירדה סיון בסמוך למקום מגוריה, לא לפני ששילמה למתלונן את מחיר הנסיעה במטבעות. לאחר זאת, המשיך המתלונן בנסיעה לעבר יעדו של המערער ברחוב חפציבה, כאשר המערער יושב מאחוריו, במושב השמאלי-אחורי של המונית. המערער הכווין את המתלונן להגיע לקצה רחוב חפציבה, שם עצר המתלונן את מוניתו. משלב זה ואילך, מתאר כתב האישום את התנהלותו האלימה של המערער כלפי המתלונן, אשר תקף את המתלונן מתוך כוונה לשדוד את רכושו. נטען בכתב האישום, כי בעוד המתלונן יושב עם גבו כלפי המערער, חבט האחרון "בעוצמה רבה" בראשו, באמצעות ידיו, ואיים עליו באומרו "יש לי משהו חד חד בשבילך", ופקד עליו "צא מהרכב". המתלונן ציית לדרישתו של המערער ויצא מהרכב, ואו אז ניסה המערער לצאת מדלתה השמאלית-אחורית של המונית, אך המתלונן חסם את הדלת "בכל כוחותיו", והצליח למנוע את יציאתו של המערער מדלת זו. עם זאת, לא עלה בידי המתלונן לחסום את יציאתו של המערער מהדלת הימנית, ובשלב זה ניסה המתלונן לחזור אל מושב הנהג, על מנת להימלט מהמקום. להוותו של המתלונן, המערער הספיק להיכנס בחזרה אל המונית ואמר למתלונן "זה הסוף שלך אתה לא תלך מפה אני אביא את החבר'ה שלי". בהמשך, פתח המערער את דלתה הקדמית-ימנית של המונית ומשך אותה לאחור, בניסיון לעקור את הדלת ממקומה. לאחר מכן, עקר המערער ממקומם את המונה ודיבורית שהיו במונית, והשליך אותם בכוח לעבר המתלונן. בשלב זה, כך נטען בכתב האישום, הוציא המתלונן, כשהוא "רועד, מפוחד ומבועת", מכיסו שטר של 20 ₪ והציעו למערער, אך הלה צעק לעברו "אני רוצה את כל הכסף שלך". בעקבות דרישה זו, נטל המתלונן קופסא, המשמשת לצבירת כסף קטן, אשר הכילה כ-200 ₪ במטבעות, ושקשק אותה כדי להבהיר למערער כי יש בתוכה מטבעות בכמות גדולה. תוך כדי כך, נשמטה הקופסא מידיו הרועדות של המתלונן והוא שב ויצא מהמונית. או אז, נכנס המערער אל תוך המונית, נטל את הקופסא כשבתוכה המטבעות, ויצא חזרה מהמונית. מיד לאחר מכן, "זינק" המתלונן אל מושב הנהג, התניע את המונית, ונמלט מהמקום.

           נטען בכתב האישום, כי כתוצאה מהמאבק עם המערער, נגרמו למתלונן שפשוף ברגלו השמאלית, וכן "מכאוב בחלקים שונים של גופו". כמו כן, נגרם למתלונן נזק נפשי, בשל חרדות מהן הוא סובל, זמן רב לאחר האירוע הטראומטי. כתוצאה מהנזק הנפשי וחששו של המתלונן לשוב ולבצע נסיעות במונית, הוא חדל "כמעט לחלוטין" משגרת עבודתו כנהג מונית.