ע"פ 1643/10 פלוני נגד מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1.        מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים בתפ"ח 9002/08 (כב' השופטים י' צבן, ג' כנפי-שטייניץור' כרמל), בגדרו הורשע המערער בביצוע עבירות של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אינוס בנסיבות מחמירותלפי סעיפים 345(ב)(1) ו-345(ב)(3) לחוק העונשין ומעשה סדום בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 347(ב) בצירוף סעיפים 345(ב)(1) ו-345(ב)(3) לחוק העונשין. בגין עבירת הרצח נגזרו עליו 25 שנות מאסר בפועל ובגין עבירות המין נגזרו עליו 8 שנות מאסר נוספות, מתוכן 5 שנים לריצוי באופן מצטבר, ובסך הכל 30 שנים מאחורי סורג ובריח. הערעור מופנה כלפי הכרעת הדין וגזר הדין. עניינו המרכזי בשאלת משקלן הראייתי של בדיקות DNA (להלן: דנ"א), שעליהן התבססה ההרשעה.

עיקרי העובדות וההליך קמא

2.        המעשה המחריד שעליו נסוב הערעור ארע בראשית שנת 2008, בעת שהמערער היה קטין בן שבע-עשרה שנים והמנוחה – בת דודתו – בת שש שנים בלבד. על פי האמור בכתב האישום שבו הורשע, המנוחה יצאה מביתה בשעות אחר הצהריים כדי לקנות ממתקים ונתקלה במערער. הוא הוביל את המנוחה  לכוך, אנס אותה וביצע בה מעשה סדום באכזריות רבה. כתוצאה מן המעשים האלימים נפגעה המנוחה פגיעות חיצוניות ופנימיות. כדי למנוע את זיהויו על ידי המנוחה, חנק אותה המערער באמצעות ידיו עד למותה (להלן: המעשים).

           בהעדר עדי ראייה, התבססה ההרשעה על מספר נדבכים. העיקרי שבהם – התאמה בין הפרופיל הגנטי של המערער ובין הפרופיל הגנטי שהופק מתאי הזרע שנמצאו בגופה של המנוחה. התאמה זו נמצאה בשלוש בדיקות שונות. הבדיקה הראשונה נערכה למערער עוד בטרם נחשד בביצוע המעשים. כל בני משפחת המנוחה זומנו לעדות לאחר הרצח, וכן חלק מבני המשפחה המורחבת ואנשים נוספים ששהו בקרבת זירת הרצח. במסגרת זו נלקחו מהם דגימות רוק. נלקחו יותר מ-20 דגימות, ורק זו של המערער התאימה לדגימה שנלקחה מגוף המנוחה. בעקבות ההתאמה נערכה למערער הבדיקה השנייה, שגם בה נמצאה זהות בין שתי הדגימות. על יסוד ממצאים אלה הוגש כתב האישום כנגד המערער. הבדיקה השלישית בוצעה בעקבות החלטתו של בית משפט זה במסגרת ההליך הנוכחי ובהסכמת המדינה. הבדיקה נערכה על ידי מומחה מטעם המערער, לנוכח טענתו שיתכן כי בבדיקות הקודמות נפלו פגמים שונים. ממצאי בדיקה זו היו זהים לאלה שהתקבלו בבדיקות הקודמות. שני הנדבכים הנוספים עליהם התבססה ההרשעה הם קרבתו של המערער בזמן ובמקום לזירת העבירה, והפרכת טענת האליבי שהעלה בחלק מהגרסאות שמסר. בית המשפט המחוזי הכריע בשני אלה על סמך ממצאי המהימנות שנקבעו לגבי העדויות שנשמעו בפניו. נפרט כעת את עיקרי הראיות שהובאו בפני בית המשפט והממצאים שנקבעו בעקבותיהן.

           תחילה נמנה את העובדות שעליהן אין חולק. ביום האירוע עבד המערער בחנותו של אביו, אשר נמצאת במרחק של כמה מטרים מחנות המכולת בה נהגה המנוחה לקנות ממתקים, ובמרחק של כמה עשרות מטרים מבניין מגוריה של המנוחה. הכוך שבו נמצאה גופתה מצוי בתחתית בניין זה. בסביבות השעה 18:30 יצאה המנוחה מביתה לכיוון חנות המכולת, אך מעולם לא הגיעה אליה. בשעות הלילה נמצאה גופתה בכוך.

           המחלוקת נסובה על האירועים שאירעו החל משעות אחר הצהרים ועד למציאת גופת המנוחה. המערער מסר ארבע גרסאות למעשיו באותה העת. בין הגרסאות נפלו סתירות שונות, אך המשותף לכולן הוא הכחשתו כי ביצע את המעשים או כי ראה את המנוחה באותו היום. ההבדלים בין הגרסאות הם ביחס למקומות בהם שהה, טווח הזמנים שבו בוצעו המעשים, וזהות האנשים שהיו עמו באותה עת. את הגרסה האחרונה מסר בעדותו בבית המשפט. לטענתו, החל מן השעה 17:00 לערך ישב לבדו בחנות של אדם אחר (להלן: יונס), הסמוכה למכולת שאליה יצאה המנוחה. בערך בשעה 19:00 עזב את החנות והצטרף אל אחיה של המנוחה (להלן: האח) ב"בית קפה-אינטרנט". המערער טען כי בבית הקפה ישבו אנשים נוספים, אך הוא לא הכיר איש מהם. מגרסאות אחרות שמסר עולה כי הוא יצא מן החנות אל בית הקפה כמה שעות קודם לכן, ולחלופין שהה בה בחברתו של יונס.

           האח טען במספר הודעות ובעדותו כי פגישתו היחידה עם המערער במהלך יום האירוע הייתה בשעות הבוקר. הוא ישב כשעה בבית הקפה במהלך היום, אך לא פגש בו את המערער ולא הזמין אותו להצטרף אליו בבית הקפה. שתיים מהודעותיו של האח ניתנו בטרם נחשד המערער בביצוע המעשים. בית המשפט המחוזי קבע כי עדויות המערער והודעותיו מעלות סתירות מהותיות ביחס למעשיו במועד הרלבנטי, המקום בו שהה והאנשים ששהו עמו. לנוכח הסתירות הרבות, עדותו של האח והעובדה שהמערער לא הצליח להצביע על איש מיושבי בית הקפה – שבו נהג לבקר מעת לעת – דחה בית המשפט את גרסתו. מסקנתו של בית המשפט הייתה כי למערער הייתה נגישות בזמן ובמקום לביצוע המעשים. קביעות אלה, בצירוף בדיקות הדנ"א, הובילו להרשעתו בעבירות המין.

           על סמך הרשעתו בביצוע עבירות המין, קבע בית המשפט כי יש להרשיעו אף בעבירת הרצח. נקבע כי ביצוע עבירות המין במנוחה מספק הסבר להמתתה לפניהן או בעקבותיהן. בנוסף לכך, צוין כי המערער לא טען בחקירתו שביצע את עבירות המין אך לא את הרצח. טענות סנגורו, בדבר האפשרות שהמנוחה הומתה על ידי בני משפחתה על רקע "כבוד המשפחה", נדחו כבלתי מבוססות. הסנגור הוסיף וטען לקיומם של מחדלי חקירה שונים, המכרסמים בעוצמת הראיות כנגד המערער. בית המשפט קבע שאף לו היו מחדלי חקירה – אין בהם כדי להביא לזיכוי המערער.