ע"פ 1630/14 יונס אבו שנדי נ' מדינת ישראל

השופט א' שהם:

1.        ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 28.1.2014, בתפ"ח 49842-03-13, שניתן על-ידי כב' השופטים: מ' גלעד; ר' פוקס; ו-ד' פיש.

2.        בית משפט קמא הרשיע את יונס אבו שנדי (להלן: המערער 1), על יסוד הודאתו, בעבירה של סיוע להריגה, לפי סעיף 298 ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). הנאשם האחר באותו כתב אישום, איימן אבו שנדי (להלן: המערער 2) הורשע, בהתאם להודאתו, בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין. שני המערערים הורשעו גם בעבירות בנשק, לפי סעיף 144(א)+(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

3.        ביום 28.1.2014, גזר בית משפט קמא על המערער 1 את העונשים הבאים: 12 שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרו מיום 7.3.2013; שנתיים מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים, עבירת אלימות מסוג פשע; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים, עבירות בנשק או עבירות אלימות מסוג עוון; כמו כן, חוייב המערער 1 בתשלום פיצויים להורי המנוח בסכום של 60,000 ₪. על המערער 2 נגזרו עונשים כדלקמן: 16 שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי תקופת המעצר מיום 7.3.2013; עונשי מאסר על תנאי כפי שנקבעו לגבי המערער 1; פיצויים להורי המנוח בסכום של 90,000 ש"ח.

           המערערים אינם משלימים עם עונש המאסר שנגזר עליהם ועם סכומי הפיצויים שנפסקו למשפחת המנוח ומכאן הערעור שלפנינו.

עובדות כתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון

4.        בכתב האישום המתוקן נמסר, כי המערער 1 וחוסאם אבו שנדי (להלן: חוסאם) הם אחים, והם דודיהם של המערער 2 ושל בהאא אבו שנדי (להלן: בהאא). המערער 1 וחוסאם הם בני דודיו של וסים אבו שנדי, יליד 1989 (להלן: המנוח), ומשפחותיהם מתגוררות בסמיכות זו לזו בכפר קרע (להלן: הכפר). כעולה מכתב האישום, ביום 1.3.2013 בשעות הבוקר, העליב בהאא את פאטמה אבו שנדי (להלן: פאטמה), אמו של המנוח, ועל רקע זה התפתח עימות בין המנוח לבין בהאא. בהמשך, הגיעו בהאא, אביו, סבו, המערער 2, וחוסאם אל הכניסה לבית המנוח. במקום התפתחו חילופי דברים בין הנוכחים לבין פאטמה, במהלכם איים חוסאם כי יפגע במנוח ולאחר מכן יפגע גם בפאטמה. אביו של חוסאם הרחיק את בנו מהמקום ובכך הסתיימה, זמנית, התקרית.

           בכתב האישום נטען, כי לאחר אותה תקרית החליטו המערערים וחוסאם לפגוע במנוח, בכך שיירו לעברו באקדחים ויפגעו בו. לשם כך, הצטיידו המערערים וחוסאם בשני כלי נשק "אשר סוגלו לירות כדור שבכוחו להמית אדם". באותו יום, סמוך לשעה 17:25, נסעו המערערים וחוסאם, ברכב מסוג טויוטה השייך למערער 1 לחנות כלשהי בכפר, וכעשר דקות מאוחר יותר הם נסעו ברכב כשכלי הירייה ברשותם, וזאת "כדי לאתר את המנוח, מתוך כוונה לירות ולפגוע בו כפי שהוחלט על ידם". צוין בכתב האישום, כי המערער 1 נהג ברכב, חוסאם ישב לצידו והמערער 2 ישב במושב האחורי. בהגיע השלושה למרכז הכפר, הם הבחינו במנוח כשהוא נוהג בטנדר מסוג טויוטה. בשלב זה, החל מרדף אחר רכבו של המנוח בחוצות הכפר, על מנת להשיג את המנוח ולפגוע בו. במהלך המרדף, ירו חוסאם והמערער 2 מספר כדורים לעבר המנוח, משני כלי הנשק שהיו ברשותם, מתוך כוונה לפגוע בו. לאחר זמן מה, הגיעו שני הרכבים לשכונת הבאר בקצה הכפר, כאשר חוסאם והמערער 2 ממשיכים לירות לעבר רכבו של המנוח "לא פחות משישה כדורים, כאשר לפחות ארבעה מהם פגעו בחלק האחורי של רכבו". כפי שנטען בכתב האישום, אחד הכדורים שנורו חדר את השמשה האחורית של הרכב ופגע בעורפו של המנוח. כתוצאה מכך איבד המנוח שליטה על הרכב והתנגש בעוצמה ברכב חונה, שם נעצר. המנוח הובהל למרכז הרפואי בכפר, כשהוא מחוסר הכרה, ולאחר מכן הועבר לבית חולים שם נקבע מותו, עקב נזק חמור למוח כתוצאה ממעבר קליע דרך המוח.

גזר דינו של בית משפט קמא

5.        בפתח גזר דינו, ציין בית משפט קמא כי לאחר שנשמעו שניים מעדי התביעה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון והמערערים הודו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת ההסדר. סוכם בין הצדדים על מתווה עונשי לפיו המשיבה תבקש להשית על המערער 1 14 שנות מאסר ואילו ההגנה תבקש להסתפק בעונש של 10 שנות מאסר. אשר למערער 2, סוכם כי המאשימה תעתור לעונש של 18 שנות מאסר בפועל ואילו ההגנה תבקש להשית עליו 14 שנות מאסר. עוד הוסכם, כי הצדדים יטענו באופן חופשי לעניין חיובם של המערערים בפיצויים לטובת משפחת המנוח.