ע"פ 16002-06-15 מדינת ישראל-משרד התחבורה יחידת התביעות הארצית נ' כץ

המשיב הועמד לדין בבית משפט קמא בעבירה של צלילה מכלי שיט ללא אדם מוסמך להשיטו, עבירה על תקנה 71א' לתקנות הנמלים (בטיחות השיט התשמ"ג-1982). על-פי האמור בכתב האישום בתאריך 23.10.13 היה המשיב על כלי שיט וצלל במימי הים מבלי שנמצא על כלי השיט אדם המוסמך להשיטו כדין.

העובדות למעשה לא היו שנויות במחלוקת. לא היתה מחלוקת על כך שאכן המשיב היה על כלי השיט, לא היתה מחלוקת גם על כך שהמשיב צלל ובאותה עת כאשר המשיב צלל, לא היה על כלי השיט אדם המוסמך להשיטו כדין.

נוסיף עוד, כי עדות השוטר שהעיד בבית משפט קמא, האירוע כולו היה כ- 1,000 מטר מחוף הים. הסוגיה העיקרית והיחידה למעשה שעמדה בפני בית משפט קמא היא, האם אכן מדובר בצלילה.

כדי להבהיר, המשיב הודה כי צלל, אלא שלדבריו מדובר ב"צלילה חופשית" הנקראת גם דייג בעצירת נשימה. המאפיין צלילה זו כי היא נעשית ללא ציוד נוסף והזמן שבו נמשכת הצלילה הוא הזמן בו קיבולת הריאות של הצולל מאפשרת שהייה מתחת למים.

לטענת המשיב, זו איננה הצלילה שאליה התכוונה התקנה שמדובר בה, שעל כן אין להרשיע אותו בעבירה שיוחסה לו.

בית משפט קמא קיבל למעשה את עמדת המשיב. אליבא דבית משפט קמא, התשובה לשאלה מהי צלילה מצויה בהגדרה בסעיף 1 לחוק הצלילה הספורטיבית המגדיר צלילה כך: "צלילה בעזרת מכשיר צלילה אישי בכל מקווה מים שלא לשם ביצוע עבודה או פעילות צבא או משטרה".

בענייננו, המשיב (הנאשם) שהה על פני המים ומתחת לפני המים ללא מכשיר צלילה, כאמור משך הצלילה הוגבל על-ידי יכולת קיבולת הריאות ופרק הזמן שהמשיב ללא כל ציוד נוסף יכול היה לשהות מתחת למים. זו איננה הצלילה אליה התכוונה התקנה ומשום כך זיכה בית המשפט את המשיב.

על-פי השקפתו של בית המשפט "משביקש המחוקק להסדיר את הצלילה הוא קבע את חוק הצלילה הספורטיבית שהוא חוק מפורט המכיל תנאים על הצלילה בישראל. אומנם החוק נקרא חוק הצלילה הספורטיבית אך אין צורך להיות אדם ספורטיבי כדי להיכנס לגדרו".

כדי להיכנס לתחומו של תיק זה די במכשיר צלילה אישי. כאמור במקרה הנוכחי לא היה מכשיר צלילה כזה ומכאן שהמשיב, כך על-פי קביעתו של בית המשפט, לא צלל.

על החלטה זו מערערת המדינה בפנינו.

לטענת המדינה, שגה בית משפט קמא בדרך בה פירש את המושג צלילה, שגה בית המשפט כאשר סבר כי חוק הצלילה הספורטיבית הוא הוא ואין בלתו לענין הגדרתה של צלילה. מטרת החיקוק שמדובר בו היא להשגיח על בטחונם של הרוחצים. הדאגה לבטיחות מכתיבה את הצורך בכך שיהא אדם על כלי השיט בשעה שהצולל עוזב אותו ופונה לפעולת הצלילה. מטרה זו לא באה לידי מימוש אם תתקבל פרשנותו של בית משפט קמא. צלילה ספורטיבית איננה הדרך היחידה לפרש צלילה ושגה כאמור בית המשפט כאשר פנה לחיקוק זה.