ע"פ 1596/15 ע.א.מ. נ' מדינת ישראל

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (הרכב כב' השופטים: י' צבן, ר' כרמל ו-ר' פרידמן-פלדמן) ב-תפ"ח 28933-11-13 מתאריך 20.2.2015, וזאת עד למתן הכרעה בערעורו של המבקש. אציין כבר כעת כי לאחר שהגיעה הבקשה לידי הוריתי כי עונש המאסר שהושת על המבקש יעוכב עד למתן החלטה אחרת. 

אביא כעת את הנתונים הרלבנטיים להכרעה במכלול.

רקע עובדתי

2. בתאריך 15.11.2013, הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: אינוס (עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)); תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש (עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין (שתי עבירות)); תקיפת בת זוג (עבירה לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין); איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין (מספר עבירות)); הטרדה באמצעות מתקן בזק (עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (מספר עבירות)); והיזק לרכוש במזיד (עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין).

3. המבקש, יליד 1989 והמתלוננת ילידת 1993. לפי האמור בכתב האישום, בין המבקש למתלוננת, קרובי משפחה רחוקים, התקיים קשר זוגי מאז שנת 2010. משפחותיהם התנגדו לקשר בשל מסורת העדה האתיופית, עליה נמנים השניים, של הימנעות מנישואין אם קיימת קרבה עד ששה-שבעה דורות בין בני הזוג.

4. בתמצית – בכתב האישום נטען כי בין המבקש לבין המתלוננת התקיים קשר זוגי מאז סוף שנת 2010. במסגרת זאת קיימו השניים, מדי פעם, פגישות אינטימיות בבית אחותו של המבקש ב***, כשהאחות לא הייתה בבית (להלן: בית האחות). לפי הנטען בכתב האישום, בתחילת שנת 2013, המבקש הבחין שהמתלוננת מתכתבת עם אדם אחר דרך האינטרנט, והוא אמר לה כי הדבר מפריע לו. לאחר מכן, המבקש שבר את משקפיה של המתלוננת, וקרע את השרשרת שלצווארה.

5. בכתב האישום נטען עוד כי בתאריך 06.11.2013, בת דודתה וחברתה של המתלוננת (להלן: ט') מסרה לה כי המבקש נמצא בקשר עם אחרות, ולפיכך המתלוננת ביקשה להיפרד מהמבקש. באותו תאריך, המבקש והמתלוננת נפגשו ונסעו יחד לבית האחות, ובשעה 17:45 נכנסו למחסן הבניין (להלן:המחסן), שם התנהל ויכוח בין המבקש לבין המתלוננת. במהלך הויכוח המבקש נטל את מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת. השניים יצאו לרחוב, והמבקש דרש לשוחח עם המתלוננת בעודו דוחף אותה. בשלב זה התקבל מסרון במכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת. המבקש דרש באיומים מהמתלוננת למסור לו את קוד הכניסה למכשיר –והמתלוננת עשתה כן. המבקש ראה את שמו של שולח המסרון, ובתגובה היכה את המתלוננת, קילל אותה, ואיים עליה. לאחר מכן, המבקש גרר את המתלוננת בידה, כשהיא שכובה על הרצפה ובוכה, דרש ממנה לקום, וסרב לבקשתה לאפשר לה לשוב לביתה שבירושלים.

6. לפי המתואר בכתב האישום, לאחר מכן, המבקש אמר למתלוננת כי ילכו לבית האחות. המתלוננת הלכה עם המבקש כשהיא בוכיה. בשלב זה, בכניסה לבית האחות המבקש אמר למתלוננת כי תיכנס עימו למחסן. המתלוננת סירבה, בכתה ואחזה במעקה, אך המבקש תפס בה בכוח, והכניסה למחסןבאומרו כי לא יעשה לה דבר. המבקש הורה למתלוננת לשבת, אך היא סירבה. בתגובה, המבקש השכיב את המתלוננת על המזרן, והורה לה להסיר את בגדיה. לאחר שהמבקש ניסה למשוך את מכנסי המתלוננת ללא הצלחה, המתלוננת עצמה הסירה את מכנסיה, בעודה בוכה, ואומרת למבקש שירד מעליה. לפי הנטען בכתב האישום, בשלב זה, המבקש הצטייד בקונדום, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, כשהוא איננו שועה לתחינותיה כי יחדל ממעשיו. בשלב מסוים, המבקש החליף קונדום, ושב והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת.

7. לפי עובדות כתב האישום, בשלב הבא, המבקש והמתלוננת שבו יחד לירושלים באוטובוס. במהלך הנסיעה, המבקש צעק על המתלוננת, דרש לראות מסרונים שקיבלה במכשיר הטלפון שלה ואיים עליה. לאחר שהשניים ירדו מהאוטובוס בירושלים, המבקש אחז במתלוננת בכוח במשך מספר דקות, תוך שהוא מכאיב לה, ורק לאחר התערבותם של זרים שחרר את אחיזתו בה. בכתב האישום נטען עוד כי למחרת היום, המבקש שלח למתלוננת שורה של מסרונים מאיימים, וביניהם: "נשבע שיהרוג אותך כמו שהרגת אותי", "עדיף לך להתרחק מהגבר הזה בכלל לא תתני לי הסברים נשבע שירצח אותך ואף אחד לא יתפוס אותי עם לא ירצח אותך... בחיים לא תשתחררי ממני בחיים כמו שאני איבדתי הכל תאבדי גם את" (כך במקור – ח"מ).