ע"פ 15787-12-16 אבו רמילה נ' ישראל4בנואר 2017

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת סיגל אלבו) מיום 14.11.16 בת"פ 5233/2012 (להלן בית משפט קמא) במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המערער להארכת מועד לביצוע צו ההריסה השיפוטי שהושת עליו.

רקע

1. ביום 23.3.15 המערער הורשע על פי הודייתו בעבירה לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן חוק התכנון והבניה), בכך שבנכס הנמצא בירושלים בנה קומה בשטח של כ- 160 מ"ר, כמפורט בכתב האישום המתוקן. בגזר הדין השית בית משפט קמא על המערער בהסכמת הצדדים תשלום קנס בסך 60,000₪, התחייבות והריסת הבנייה ללא היתר, וזאת תוך שנה מיום גזר הדין, קרי עד ליום 23.3.16. פרק זמן זה נועד לאפשר למערער להכשיר את הבנייה ללא היתר.

    

2. ביום 21.7.16, כארבעה חודשים לאחר שהיה על המערער לבצע את צו ההריסה או לפעול לקבלת היתר בנייה, המערער הגיש לבית המשפט קמא, בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה. בהמשך בהתאם להחלטת בית משפט קמא המערער הוסיף לבקשתו תצהיר וחוות דעת מקצועית של האדריכל מר חליל אבו ג'ומעה לתמיכה בבקשתו. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי לא היתה כל התקדמות במישור התכנוני.

    

3. ביום 14.11.16, דחה בית המשפט קמא את הבקשה כאמור וכך קבע:

   "הואיל ומדובר בעבירת בנייה משנת 2012, בהעדר אופק תכנוני ברור שעשוי להכשיר את המבנה, לנוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצועה, ומשלא הוכחה התקדמות ממשית בהליכי הכשרת הבניה, הרי שהאינטרס הציבורי המחייב ביצוע צווי ההריסה לאלתר, וזאת כדי למגר עבירות של בנייה בלתי חוקית, להזהיר עבריינים פוטנציאליים, ולאכוף את צווי בית המשפט, גובר על האינטרס הפרטי".

    

4. ביום 8.12.16 הגיש המערער ערעור על החלטה זו.

    

   טענות הצדדים