ע"פ 1541-03-15 אברזל נ' מדינת ישראל

כללי

1. לפנינו ערעור על פסק הדין בת.פ. 980-12-11 (בית משפט השלום ברמלה) מיום 19/10/14 לפיו הורשעה המערערת בתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 273 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ובהפרת הוראה חוקית – עבירה לפי סעיף 287 בחוק העונשין, ונדונה ל-4 חודשי מאסר בפועל, 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא תעבור עבירת אלימות או עבירה לפי סעיף 287 בחוק העונשין, פיצוי בסך 2000 ₪ וקנס בסך 1500 ₪.

   הערעור מופנה הן כלפי הכרעת הדין והן כלפי חומרת העונש.

2. המערערת הורשעה לאחר שמיעת ראיות, בכך שבתאריך 05/12/10 בשעה 21:00 בקירוב הגיעה לנמל התעופה בן גוריון כשהיא רכובה על אופנוע לאחר ששתתה אלכוהול. בהתקרבה לשער הכניסה לנמל התעופה, הורו לה המאבטחים, אשר הוסמכו לכך כדין, לעצור אך המערערת לא נשמעה להוראות המאבטחים, לא עצרה את כלי הרכב והמשיכה בנסיעתה אל תוך נמל התעופה לכיוון טרמינל 3. בעקבות הדברים הללו, הוזעקו למקום כוחות אבטחה ומשטרה, וביניהם הגיע למקום השוטר ניסים אביאל (להלן: "השוטר ניסים"). משנעצרה המערערת ולאחר שהשוטר ניסים ביקש לעצור אותה, סטרה לו המערערת בפניו.

    

    

   פסק הדין של בית משפט קמא

3. לאחר סקירת העדויות שנשמעו לפניו, קבע בית משפט קמא כי המערערת עברה עבירה של הפרת הוראה חוקית בכך שלא נשמעה להוראותיהם של המאבטחים בשדה התעופה לעצור, והמשיכה בנסיעתה אל תוך שדה התעופה לכיוון טרמינל 3.

4. אשר לעבירה של תקיפת שוטר במילוי תפקידו קבע בית משפט קמא כי הוא מעדיף את גרסאותיהם של השוטר ניסים ושל השוטרת נופר צרפתי (להלן: "השוטרת נופר"), שהיתה עדה לאירוע, לפיהן המערערת סטרה בפניו של השוטר ניסים, על פני עדותה של המערערת, אשר הכחישה את דבר התקיפה.

    

5. בית משפט קמא קבע בהכרעת דינו כי נתגלו סתירות בעדותה של המערערת, אשר העיבו על אמינות גרסתה בעיניו. בית משפט קמא התייחס לדברי המערערת, שטענה במהלך עדותה כי אין לה הרשעות קודמות, בעוד שגיליון הרישום הפלילי שלה מלמד אחרת. סתירות נוספות מצא בית משפט קמא בטענות המערערת בדבר תקיפה מינית שחוותה, לכאורה, במהלך המפגש עם השוטרים וקבע כי הגם שהוא אינו קובע כל ממצא עובדתי לגבי שאלת תקיפתה של המערערת, הרי שהסתירות שהתגלו בעדותה והעיתוי המאוחר שבו בחרה להעלות את טענותיה, מעיבים על אמינותה ומפחיתים ממשקל עדותה.

6. בית משפט קמא זיכה את המערערת מעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, אשר הופיעה בכתב האישום המקורי, וקבע כי המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח שהמערערת נהגה בכלי רכב כשהיא "שיכורה" כהגדרת סעיף 64ב' בפקודת התעבורה, מן הטעם שלא מתקיימת לגביה "חזקת השכרות" הנובעת מסירוב לבצע את אחת הבדיקות לאיתור אלכוהול, ובהעדר ראיה בדבר ריכוז האלכוהול שהיה בגופה בעת הנהיגה. העובדה שנדף מהמערערת ריח אלכוהול, בשילוב עם ביצוע עבירות של הפרת הוראה חוקית ותקיפת שוטר, אינן מספיקות כדי ללמד על שכרותה לצורך הרשעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.