ע"פ 154/16 - א' עתאד קבלאן נ' מדינת ישראל

1. בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הוטל על המערער בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן) עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה (ת"פ 21290-08-11; גזר דין מיום 23.11.2015).

2. בהתאם למפורט בכתב האישום, שימש המערער כמאבטח במחסום אלג'יב הסמוך לגבעת זאב, שהועסק שם באמצעות חב' "מודיעין אזרחי". המערער, יחד עם מאבטח אחר ועם מפקד המחסום, קשרו קשר עם שניים אחרים (שמעון אוחיון ואשרף עלוש, נאשמים 4-3 בכתב האישום, להלן אוחיון ועלוש) להעביר במחסום כלי רכב ומשאיות עמוסות מטען שמקורו ברשות הפלסטינית, על אף שלא הופיעו ברשימת כלי הרכב המורשים להיכנס לישראל, וזאת תמורת סכומי כסף נכבדים שנתקבלו מאוחיון ועלוש. בכך איפשרו המערער ושותפיו מעבר כלי רכב לא מורשים, ומבלי שנערכה לכלי הרכב ולמטענם בדיקה ביטחונית ובדיקה למניעת הברחת מזון בלתי מבוקר העלול לגרום להפצת מחלות. פעילות זו נמשכה תקופה של מספר חודשים במהלכה עברו עשרות כלי רכב ומשאיות לא מורשים כאמור.

3. המערער, המאבטח הנוסף (טליע רבאח) וכן אוחיון ועלוש הואשמו בכתב אישום אחד, ואילו נגד מפקד המחסום (עטא מרעי) הוגש כתב אישום נפרד. מפקד המחסום הורשע על פי הודאתו בכתב האישום הנפרד, ונידון למאסר בפועל של 7.5 שנים, וכן למאסר מותנה ולקנס. בערעור שהגיש הועמד עונשו על 6.5 שנות מאסר. שלושת שותפיו של המערער לכתב האישום הורשעו גם כן על פי הודאתם במסגרת הסדרי טיעון, ונידונו לתקופות מאסר של 27, 30 ו- 40 חודשי מאסר בפועל, איש איש לפי חלקו בפרשה, וכן לעונשים מותנים ועל חלקם אף הוטל קנס.

4. המערער כפר במיוחס לו בכתב האישום. אחר שמיעת מכלול הראיות בתיק ניתנה הכרעת דין מפורטת, בה נדחתה גרסת המערער במישור העובדתי באשר לחלקו בקשר ובפרשת ההברחות המתוארת בכתב האישום. כן נדחתה טענת המערער כי אין הוא בא בגדר "עובד הציבור" לענין עבירת השוחד בהיותו עובד חברה אזרחית. בית המשפט קבע, כי מתקיימים במבקש הקריטריונים שנקבעו בפסיקה להגדרת "עובד הציבור" לענין עבירת השוחד (דנ"פ 10987/07 מדינת ישראל נ' ברק כהן (2.3.2009), להלן: ענין ברק כהן). נקבע, כי המערער הועסק כמאבטח בגוף פרטי שנתן שירות ציבורי חיוני במסגרת פעילות המנגנון הציבורי במחסומים במטרה להבטיח מניעת פעילות חבלנית עוינת. פעילות זו בוצעה תוך כפיפות לפיקוח ולהדרכה של כוחות הביטחון המאיישים את המחסום, וכאשר שבידי המאבטחים סמכויות לא מעטות ושיקול דעת רב, ותוך שבעיני הציבור נחזה המאבטח, כיתר עובדי המחסום, כמייצג את רשויות המדינה, ולפיכך יש לראות בו "עובד הציבור" לענין עבירת השוחד.

5. על יסוד האמור, הרשיע בית המשפט את המערער בעבירת קשירת קשר לביצוע פשע, בעשרות מעשי לקיחת שוחד וכן בשתי עבירות של עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה - עבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 290 ו- 218 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). בית המשפט גזר על המערער 4.5 שנות מאסר בפועל, ו-6 חודשי מאסר על תנאי. ריצוי המאסר עוכב על-ידי בית המשפט המחוזי עד ליום 24.1.2016.

6. ביום 7.1.2016 הגיש המערער ערעור המופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין. בד בבד הגיש בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור, היא הבקשה שלפני.

7. בבקשה מטעם המערער נטען, כי סיכויי ערעורו על הכרעת הדין הם גבוהים, שכן אין הוא עונה להגדרת "עובד הציבור", בהיותו עובד תאגיד פרטי שתפקידו היה לאבטח את השוטרים. כן נטען, כי העד המרכזי נגדו נמצא בלתי מהימן בעליל. אשר לגזר הדין נטען, כי תקופת המאסר שהושתה על המערער חורגת ממשית ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות.

כן נטען, כי עיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור הוא הכלל, וכי עיכוב הביצוע של העונש בעניינו של המערער לא יסכל את ביצועו; ומנגד למערער ייגרם נזק ממשי אם יתקבל ערעורו לאחר שריצה חלק מן העונש. לטענתו, השיקולים שנמנו בהחלטת בית המשפט בע"פ 4456/14 אביגדור קלנר נ' מדינת ישראל, (15.9.2014), בו עוכבו עונשי מאסר לתקופות של 7-3 שנים, מתקיימים במבקש: לא נשקפת ממנו כל מסוכנות; המערער לא נעדר מאף דיון לפני ואחרי הכרעת הדין; אין חשש שישתמט מריצוי עונשו, שכן יציאתו מן הארץ מעוכבת, מה גם שכאן מרכז חייו ומשפחתו.

8. בדיון לפני חזר בא כוחו על טיעוניו שבכתב תוך הדגשה כי עיקרו של הערעור שהגיש הוא משפטי: האם המערער הוא בגדר "עובד הציבור". כן הפנה בא כוח המערער למספר פסקי דין בהם הוחלט על עיכוב ביצוע העונש אף שמדובר בעבירות חמורות מסוגים שונים, לרבות בעבירות שוחד.