דחיית ערעור על החלטת בימ"ש קמא שלא לאסור פרסום שמה של נאשמת בפלילים

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריית שמונה (כב' השופט נ. מישורי-לב טוב) בתיק 3803-01-14 מיום 02/01/17

1.בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא, שלא לאסור פרסום שמה של המערערת כנאשמת, במסגרת תיק פלילי, בו הורשעה בחלק מן העבירות, שיוחסו לה בכתב האישום שהוגש כנגדה בת"פ 3803-01-14.

2.נגד המערערת ובן זוגה (להלן: "הנאשם"), הוגש כתב אישום, אשר ייחס להם ביצוע עבירות תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") והפרעה לשוטר במילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין. בנוסף, הואשמה המערערת בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

בכתב האישום תוארה השתלשלותו של אירוע אלים, שהתרחש בתחנת המשטרה שבקרית שמונה. המדובר באירוע שהחל כאשר הנאשם הגיע לתחנת המשטרה על מנת להגיש תלונה כנגד אחת מן השכנות. עם הגיעו לתחנת המשטרה, נודע לשוטר שפגש בו, כי אותה שכנה הגישה בעצמה תלונה נגד הנאשם. בעקבות המידע הודיע השוטר לנאשם כי הוא חשוד באיומים כלפי השכנה, וביקש ממנו להתלוות אליו למשרדו לצורך חקירה. מנקודת זמן זו והילך החל, לפי הנטען, מתפתח אירוע אלים, במהלכו גידף הנאשם את השוטרים והתנגד להיחקר. בהמשך, כך מתואר, הגיעה למקום המערערת, כשהיא צועקת לעבר הנאשם "למה באת למשטרה? תצא החוצה" וכן החלה לקלל את השוטרים ולצעוק לעברם. המערערת התבקשה על ידי השוטרים לעזוב את המשרד, אך סירבה לעשות כן, תוך שהיא צועקת על השוטרים "אני לא רואה אותך ממטר, מי אתה בכלל, אני אעשה מה שאני רוצה". לאחר מכן יצאה את המשרד בעודה מקללת את השוטרים "זבלים, מניאק". בהמשך נכנסה המערערת למשרד פעמיים נוספות וסירבה לצאת, אף באופן בו תפסה את משקוף הדלת בשתי ידיה, עד כי אחד השוטרים נאלץ להדפה אל מחוץ לחדר. כל זאת עשתה בליווי גידופים וחרפות לעבר השוטר. בהמשך, על פי כתב האישום הדפה המערערת את אחד השוטרים ואז החל עימות אלים, המלווה בצעקות, בין הנאשמים והשוטרים, במסגרתו תקפו הנאשמים את השוטרים.

3.המערערת והנאשם כפרו במיוחס להם בכתב האישום. בסופו של יום, ולאחר שמיעת הראיות, זוכו השניים מביצוע העבירות שעניינן תקיפת שוטר ותקיפה הגורמת חבלה של ממש והורשעו בביצוע עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

4.בגזר הדין, שניתן ביום 15.11.2016, נגזר על המערערת עונש מאסר על תנאי בן שלושה חודשים. כמו כן חויבה המערערת לחתום על התחייבות על סך 2,000 להימנע מלעבור עבירה לפי הסעיף בו הורשעה למשך שלוש שנים.

5.ביום 11.12.2016 הגישה המערערת לבית המשפט קמא בקשה לאיסור פרסום שמה, בטענה כי פרסום שמה בהקשר להליכים דנן מסב לה נזק חמור, הן במישור התעסוקתי והן במישור האישי. (יצוין, כי עסקינן בבקשה שנייה בעניין זה, שכן בקשה דומה הוגשה כבר ביום 24.8.2015, בטרם הורשעה המערערת בדין, ונדחתה בהחלטה מנומקת מיום 3.9.2015.

6.ביום 2.1.2017 ניתנה החלטת בית המשפט קמא, הדוחה את הבקשה. על החלטה זו הוגש, כאמור, הערעור שבפני.

למען שלמות תמונה, אציין כי המערערת לא השלימה גם עם הרשעתה בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וערעורה (ע"פ 65718-11-16), תלוי ועומד.

החלטת בית המשפט קמא בבקשה לאיסור הפרסום

7.בית המשפט קמא דחה, כאמור, את הבקשה, לאחר שבחן את המסגרת הנורמטיבית, הוראות החוק המצויות בסעיפים 70(ד) ו-70(ה) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") והפרשנות שניתנה לאותן הוראות בפסקי הדין. בית המשפט קמא ציין, כי הכלל אשר נקבע בפסיקה הינו כי האינטרס הציבורי בפרסום שמות חשודים גובר על פני האינטרס האישי שלהם והדבר חל, קל וחומר, שעה שאנו דנים בפרסום שמם של מי שהורשעו בדין.

8.בית המשפט קמא דן בתנאים המצטברים שנקבעו בפסיקה, בנוגע לסוגיה של אי פרסום שמו של חשוד, תוך שהוא מפנה לדברים שנקבעו ברע"פ 7276/13 פינטו נ' מדינת ישראל (12.11.2013), בו נקבע כי על החשוד לשכנע, ראשית, כי עלול להיגרם לו "נזק חמור" כתוצאה מן הפרסום ושנית, כי ראוי להעדיף את מניעת הנזק החמור העלול להיגרם לו, על פני העניין הציבורי שבפרסום שמו. לפי הספיקה, מאחר ועסקינן בתנאים מצטברים, ולנוכח ההלכה שלפיה את החריגים לעקרון פומביות הדיון יש לפרש על דרך הצמצום, לעולם תיטה הכף לעבר פומביות הדיון. עוד צוין כי על מנת שבית המשפט ישתכנע כי יש לסטות מכלל פומביות הדיון, על החשוד להראות כי באם יוותר הפרסום, עלול להיגרם לו, במידה קרובה של ודאות, נזק המתאפיין בחומרה מיוחדת, יוצאת מגדר הרגיל, החורג בחומרתו מהפגיעה הטבעית העלולה להיגרם לכל אדם בעקבות פתיחת חקירה פלילית נגדו, מעצם טיבו וטבעו של ההליך הפלילי.

9.בעניינה של המערערת, פתח בית המשפט קמא וציין כי לא ברור מדוע פעלה המערערת בשיהוי ניכר והגישה את בקשתה רק ביום 11.12.2016, בשעה שהכרעת הדין בעניינה ניתנה עוד ביום 20.7.2016 וגזר הדין ניתן ביום 15.11.16. לעמדת בית המשפט קמא, יש בשיהוי זה בכדי להטיל ספק בטענת המערערת כי הפרסום מסב לה נזק חמור ומיידי. נוכח טיעוני המערערת בבקשתה הראשונה לאיסור פרסום, הרי שכל הפרסומים שהיו לטענתה במרשתת, כבר היו מוכרים לה עוד עובר למתן הכרעת הדין וגזר הדין. אין הדבר סביר כי המתינה זמן כה רב (מספר חודשים) עד שהבינה, כטענתה, כי הפרסומים הקודמים אינם נמחקים מהמרשתת.

10.עוד הוסיף בית המשפט קמא וקבע, כי מעבר לשיהוי הבלתי סביר, הרי שהמערערת איננה מצביעה על נזק חמור שייגרם או שנגרם לה כתוצאה מפרסום שמה. בית המשפט קמא ציין, כי המערערת לא הצביעה על נזק חמור שיגרם לה כתוצאה מפרסום שמה, במישור האישי או התעסוקתי ולא הובאה ולו ראשית ראייה לפגיעה במיזם חברת ההזנק בו הינה שותפה או באי קבלתה לעבודות אחרות.

11.בית המשפט קמא ציין, בנוסף, כי בבחינת הפגיעה הטמונה בפרסום שמו של חשוד או נאשם שטרם הורשע בדין, להבדיל משמו של נאשם שהורשע, הרי שהאינטרס הציבורי בהגנה על שמו הטוב של אדם פועל ביתר שאת, שכן המדובר במי שעומדת לזכותו חזקת חפות. ואולם, כוחו של אינטרס ציבורי זה נחלש שעה שעסקינן באדם אשר הורשע בביצוע עבירה פלילית. בענייננו, המערערת זוכתה מחמת הספק מביצוע עבירות חמורות, אך במסגרת גזר הדין תואר אשמה המלא בביצוע העבירה בגינה הורשעה והתעוזה בה פעלה בתוך תחומי תחנת משטרה.

12.בית המשפט קמא סיכם וציין כי נתן דעתו לכאבה של המערערת, אשר זוכתה מחמת הספק מביצוע עבירות חמורות כנגד עובדי ציבור ולרצונה כי זיכוי חלקי זה יגיע לידיעת הקהילה הסובבת אותה וקהילת המעסיקים הפוטנציאליים אך אין מקום לתת מענה לבקשה זו במתן הסעד המבוקש והכל מהטעמים שפירט בהחלטתו.