ע"פ 135/17 מדינת ישראל נ' סמיר בסל

השופט נ' סולברג:

1. ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על המשיב, סמיר בסל, בת"פ 9983-05-16; בסל הורשע לפי הודאתו בהסדר טיעון, בעבירה של החזקה ונשיאת נשק לפי סעיפים 144(א) ו-144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. העונש שהושת עליו הוא 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, מאסר על-תנאי וקנס בסך 3,000 ₪.

עיקרי גזר הדין

2. לפי האמור בכתב האישום המתוקן, במחצית הראשונה של חודש אפריל 2016 רכש קרוב משפחתו של בסל, שלא כדין, תת-מקלע מאולתר ומחסנית, תמורת 7,300 ₪. לאחר מכן יצר קרוב המשפחה קשר עם בסל, וביקש ממנו שיקח את הנשק לחזקתו ויחביא אותו. כך עשה, הוביל את הנשק והמחסנית למקום מסתור, והחזיק אותם שם כשבוע-ימים. ביום 19.4.2016 פנה לרוכש הנשק קרוב משפחה אחר, וביקש לקבל את הנשק לידיו. הרוכש הסכים, והפנה את האחר אל בסל. האחר הגיע בסמוך לביתו של בסל, ובסל העביר לו את תת-המקלע והמחסנית.

3. במסגרת הטיעונים לעונש טענה המדינה כי מתחם העונש ההולם את המעשים המתוארים הוא בין שנתיים לארבע שנות מאסר. נטען שנפגע הערך של בטחון הציבור באופן משמעותי; כי מדובר בנשק עם פוטנציאל נזק גבוה במיוחד, שהועבר לידיו של אחר מבלי שלבסל שליטה על השימוש שייעשה בו. עוד נטען כי לבסל הרשעה קודמת בעבירות איומים ושימוש ברכב ללא רשות, והעונש הקודם שהוטל עליו לא הרתיעו מלבצע עבירות נוספות. כמו כן ציינה המדינה את הערכת הסיכון הגבוהה שניתנה על-ידי שירות המבחן, ושלא ניתנה על-ידו המלצה טיפולית. מנגד, ציין הסנגור כי בסל שהה תקופה של כחודשיים במעצר ועוד תקופה של ארבעה חודשים ב'מעצר בית' מלא באיזוק אלקטרוני; כי מדובר באדם צעיר, כבן 20 שנה וחצי בעת ביצוע העבירה; כי תפקידו במסכת האירועים שולי, באשר כל תפקידו היה להחזיק את הנשק אצלו; כי עסקינן בנשק מאולתר שפוטנציאל הנזק שלו קטן יותר; וכי עברו הפלילי אינו משמעותי. עוד נטען כי בסל נגרר אחרי קרוב משפחתו בשל חוסר נעימות, והיה מעורב בעניין לתקופה קצרה בלבד.

4. בית המשפט סקר את מדיניות הענישה כפי שזו עלתה מפסקי דין שהפנו אליהם ב"כ הצדדים. לאחר מכן ציין כי מתסקיר שירות המבחן עולה שלבסל קושי להציב גבולות ונטיה לרצות את הסובבים אותו, אך הוערך שההליך המשפטי והמעצר היוו גורמים מחדדי גבולות. בסיכומו של דבר הוערך כי קיים סיכון משמעותי להישנות התנהגות עוברת חוק בעתיד, ועל כן לא הומלץ על חלופה טיפולית.

5. בהכרעתו ציין בית המשפט כי הפגיעה בערכים המוגנים – שמירה על שלום הציבור ובטחונו – היתה ברמה בינונית, כאשר בסל לא היה הדמות העיקרית במסכת האירועים, הוא לא תכנן את ביצוע העברות, וחלקו היחסי בהן היה פחות מחלקו של קרוב משפחתו. יחד עם זאת, צוין כי מדובר בעבירות נשק שצפוי להיגרם בגינן נזק משמעותי, ובסל יכול היה להבין את הפסול במעשיו ולהימנע מביצוע העבירות. לאור האמור הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי מתחם העונש ההולם נמצא בין 9 חודשי מאסר בפועל, ועד שלוש שנות מאסר בפועל. באשר לקביעת העונש בתוך המתחם התחשב בית המשפט בהרשעותיו הקודמות של בסל מחד גיסא, ובכך שהודה במעשיו וקיבל אחריות עליהם מאידך גיסא. לפיכך נקבע העונש על 12 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים, במידה ויעבור עבירות נשק מסוג פשע, וקנס כספי בסך 3,000 ₪.

           על גזר דין זה הגישה המדינה את הערעור שלפנינו.

ערעור המדינה ותשובת המשיב

6. לטענת המדינה, העונש שנגזר על בסל אינו הולם את חומרת מעשיו ומידת אשמתו, אינו מבטא את מדיניות הענישה הנוהגת, ואינו מבטא את המגמה הברורה בפסיקת בית המשפט להחמיר בעונשם של מבצעי עבירות נשק. לעמדתה, על הענישה בעבירות נשק להעביר מסר משמעותי ומרתיע על מנת לצמצם את תופעת ההחזקה הבלתי-חוקית בנשק. בהקשר זה הוזכר כי עבירת הנשיאה וההובלה של נשק, לפי סעיף 144 לחוק העונשין, אינה כוללת דרישה כי תיגרם תוצאה מזיקה, ועונשה המרבי הוא עשר שנות מאסר. באשר לחומרת מעשיו של בסל, נטען כי יש ליתן משקל רב לכך שבסל נתן את תת-המקלע לאדם אחר, ובכך הוציא את הנשק משליטתו והגדיל את הסיכון לכך שיפול לידיהם של עבריינים או ישמש לפעילות ביטחונית. בסופו של דבר נמנע הדבר, משום שהאחר הוביל את כוחות הביטחון לנשק, אולם אין ליתן לכך משקל ממשי במסגרת גזר הדין של בסל, שלא היתה לו כל תרומה לכך ולא יכול היה לדעת כי לסיפור יהיה 'סוף טוב'. עוד הזכירה המדינה פסקי דין שניתנו בעת האחרונה ובהם הושתו עונשים חמורים על עבירות של החזקת נשק.