ע"פ 121/16 מדינת ישראל נ' פלוני

השופט ע' פוגלמן:

           בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת (כב' השופטת י' שטרית) השית על המשיב עונש של 7 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו); מאסר על תנאי כמפורט בגזר הדין; ופיצוי לשני נפגעי העבירות שבביצוען הורשע בסך כולל של 15,000 ש"ח. לפנינו ערעור המדינה על קולת העונש.

רקע והליכים קודמים

1. המשיב הורשע לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בשני אישומים. במסגרת האישום הראשון הורשע המשיב בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק זה; ובעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 לחוק העונשין בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק זה. במסגרת האישום השני הורשע המשיב בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין. כעולה מכתב האישום המתוקן, ביום 17.5.2014 פרץ סכסוך בין המשיב, שהיה קטין בן כ-17 ומחצה באותה העת, לבין אדם אחר (להלן: ו'). באותו היום, בסמוך לשעה 23:40, נסע המשיב יחד עם דודו (להלן: הדוד) ברכבו של הדוד בכפר בועיינה-נוג'ידאת. מולם, ברכב אחר, נסעו ו' ובן אחותו (להלן: ע'). כאשר הבחין המשיב ב-ו' ברכב שנסע מולו יצא המשיב מרכבו כשהוא אוחז חפץ חד בידו האחת ומיכל גז מדמיע בידו השנייה במטרה לתקוף את ו'. הדוד ירד בעקבותיו מן הרכב וניסה למנוע ממנו – בגופו – לממש את כוונתו.

2. בשלב זה, ע' – שהיה חברו הטוב של המשיב עד אותו אירוע – יצא מהרכב וניגש לכיוון המשיב במטרה להרגיעו. בסמוך לכך ירד ו' מהרכב וניגש לכיוונו של המשיב. המשיב ריסס בגז מדמיע את ו'. כאשר התקרב ע' אל המשיב דקר אותו הלה שלוש פעמים בחלק העליון של גבו. לאחר מכן ניגש המשיב אל ו', דקר אותו בגבו ובידו ונמלט מהמקום. כתוצאה ממעשים אלה נגרמה ל-ו' חבלה חמורה בדמות פצע חודר בגב העליון באורך של 10 ס"מ, שחדר לחלל בית החזה. עוד נגרם ל-ו' פצע בבוהן ידו השמאלית שאורכו 7 ס"מ. כתוצאה מפציעות אלו הובהל ו' לבית החולים שם עבר סדרת טיפולים. ע' הובהל גם הוא לבית החולים, טופל בפצעי הדקירות ואושפז לכמה ימים.

3. לפי האישום השני, על רקע אירועי האישום הראשון נמלט המשיב אל מחוץ לכפר שבו התגורר והגיע לבית שבו מתגורר קרוב משפחתו. הדבר נודע למשטרה, וביום המחרת, עת הגיעו שוטרים אל הבית, נמלט המשיב מהמקום.

4. בגין מעשים אלה הרשיע בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת (כב' השופטת י' שיטרית) את המשיב לפי הודאתו בעבירות שיוחסו לו כאמור. לצורך גזירת עונשו הוגש לבית המשפט תסקיר מאת שירות המבחן לנוער. מהתסקיר עולה כי המשיב, יליד שנת 1996 שהיה קטין בעת ביצוע העבירות, היה באותו מועד תלמיד כיתה י"ב המצוי במהלך מבחני בגרות; כי היה נתון במשך תקופת המשפט במעצר בית בתנאים משתנים; וכי זוהי לו הרשעה ראשונה בפלילים. צוין כי המשיב הוא בן למשפחה נורמטיבית המתנגדת להתנהגותו ומוכנה לשאת באחריות לפיצוי מסוים של נפגעי העבירה; כי המשיב והוריו שיתפו פעולה עם שירות המבחן לנוער באופן מלא; וכי המשיב השתתף בקבוצת פיקוח מעצרים ובקבוצה טיפולית לנערים שביצעו עבירות אלימות והדיווחים לגביו חיוביים, אם כי ניכר כי יש צורך בהמשך טיפול וליווי. שירות המבחן התרשם כי למשיב יש פוטנציאל שיקומי; כי הוא בעל יכולת לחזור לתפקוד נורמטיבי; כי העבירות דנן אינן משקפות דפוסים אלימים אצלו; וכי הוא מביע אמפתיה לקורבנות העבירה ורתיעה מההליך המשפטי. עוד התרשם שירות המבחן כי ההליך המשפטי שהתנהל נגד המשיב הוא בעל השפעה יעילה ומחדדת גבולות עבורו. לעומת זאת צוינו חומרת העבירות; קושי של המשיב ליטול אחריות מלאה להתנהגותו; נטייתו להשליך חלק מהאחריות על נפגעי העבירה; והפער הגדול בין תפקודו החיובי לבין אופי העבירות וחומרתן. אשר לעונש, שירות המבחן בא בהמלצה להרשיע את המשיב בדין, להשית עליו עונש מותנה ומאסר על דרך של עבודות שירות אך להימנע מלהשית עליו עונש מאסר לנשיאה בפועל.

5. בגזירת עונשו של המשיב עמד בית המשפט מהעבר האחד על כך שהמשיב הוא קטין נעדר הרשעות קודמות; על נסיבותיו המשפחתיות; על הודאתו ונטילת האחריות על מעשיו; על ההליך הטיפולי שעבר; על החרטה והאמפתיה לנפגעי העבירה שהביע; על המלצת שירות המבחן בעניינו ועל המפורט בתסקיר לגופו. מהעבר השני עמד בית המשפט על מהות, אופי, נסיבות ותוצאות המעשים החמורים. בית המשפט ציין כי תסקיר נפגעי עבירה שהוגש לעיונו לימד כי נוכח מעשיו של המשיב אושפז ו' לתקופה ממושכת, עבר כמה טיפולים ושני ניתוחים ונעדר מעבודתו למשך 4 חודשים. עוד למד בית המשפט מן התסקיר על ההשפעות הנפשיות, המשפחתיות והחברתיות שהיו למעשים על ו' ו-ע'. כמו כן הדגיש בית המשפט את חשיבותה של ענישה משמעותית ללחימה בתופעת האלימות; את החומרה הטמונה במעשי הכשלת השוטר במילוי תפקידו שבאה לאחר אירועי האישום הראשון; את אחריותו הבלעדית של המשיב על המעשים; את היותו קטין על סף הבגירות; ואת פוטנציאל הנזק הגלום במעשיו. בית המשפט ציין כי שקל להשית על המשיב מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, ברם נוכח חומרת המעשים והפסיקה הנוהגת בעבירות מסוג זה הוחלט לבסוף להשית על המשיב עונש של מאסר בפועל ומאסר מותנה כמפורט לעיל.