ע"פ 11549-04-15 מדינת ישראל נ' קולמקוב(עציר)

המשיב בתיק זה הועמד לדין בעבירות של איומים, תקיפה ועבירות נוספות.

בתאריך 10.3.15 קבע בית משפט קמא (כב' השופט צ' עוזיאל) כי יש מקום לזיכוי המשיב וזאת לאור הלכת וחנון. בפני בית משפט קמא היתה חוות דעת שבה צוין, כי בזמן מעשה היה במצב פסיכוטי חריף ועל כן לא היה מסוגל להבחין בין טוב לרע ועל רקע ממצא זה קבע בית המשפט, כאמור לעיל, כי יש מקום להורות על זיכוי הנאשם.

בנשימה אחת עם הוראת הזיכוי קבע בית משפט קמא, כי: "לא מצאתי להורות בנוסף על כך על מתן צו אשפוז או צו מרפאתי וזאת לאור ההלכה האמורה".

על החלטתו זו של בית משפט קמא ערערה המדינה. כדי להבהיר, הערעור איננו על הזיכוי, אלא על החלק הנוסף בהחלטה שעניינו מתן צו האשפוז או צו מרפאתי כפועל יוצא של הלכת וחנון.

בישיבה הקודמת שהתקיימה בפנינו מצאנו לנכון לקבל חוות דעת נוספת של הפסיכיאטר המחוזי באשר למצבו הנפשי של המשיב נכון להיום, במילים אחרות ליום הדיון בפנינו. מאז ועד היום התקיימו ישיבות נוספות והיום אנו מצויים למעשה כמעט באותו מצב שבו איננו יודעים אם המשיב עדיין זקוק לטיפול. על רקע זה המלצנו בפני המדינה לחזור בה מערעורה והמדינה הסכימה לכך.

אנו רואים לציין כי טענתה הבסיסית של המדינה ולפיה, זיכוי נאשם מכח הלכת וחנון משום שנמצא כבלתי מסוגל להבחין בין טוב לרע בזמן ביצוע העבירה, אין פרושו בהכרח גם הימנעות מהוראה בנושא טיפול נפשי, היא טענה שיש לה מקום ואיננה מופרכת. אם איננו רואים להרחיב בנושא זה, הרי זה משום שהבעיה הקונקרטית שבפנינו באה על פתרונה.

עדיין, כדי שבית המשפט יוכל להורות על אשפוז, עליו להיות משוכנע כי הנאשם עדיין חולה וזאת על-פי סעיף 15ב' לחוק לטיפול בחולי נפש התשנ"א – 1991. אין בפנינו ממצא כזה ובהינתן מספר הישיבות הרב והנסיונות לקבל חוות דעת של ממש, איננו רואים טעם להמשיך בכך, שעל כן המלצנו בפני המדינה מה שהמלצנו.

כאמור, המלצתנו התקבלה והערעור נדחה.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ה אלול תשע"ה, 09/09/2015 במעמד הנוכחים.