ע"פ 1101-07-14 לוי נ' מדינת ישראל

כתב האישום שבפנינו אוחז שני אישומים. האישום הראשון שהוא האישום המרכזי מתעד אירוע מיום 20.2.10. שוטרים שהגיעו למקום מגוריו של המערער, על בסיס תלונה של שכנה, חיפשו את המערער ולא מצאו אותו. בהמשך כאשר נודע להם שהמערער שב לבנין, חזרו הם עצמם לבנין או אז תפסו את המערער. המערער התנגד לעיכובו על-ידי השוטרים ומכאן ואילך התדרדרו הדברים. כתב האישום מתאר אירוע "מתגלגל", ראשיתו בביתו של המערער כאשר המערער מתנגד למעצרו, משתולל, תופס את הגדר במקום. גם לאחר שהושכב על הרצפה הוסיף להשתולל תוך שהוא בועט ברגליו עד אשר נאלץ השוטר שהיה במקום להזעיק תגבורת. בהמשך העליב המערער את השוטרים במילים וולגריות שאנו מעדיפים לא לחזור עליהן, וגם במילים קונקרטיות שעניינן הכללי "אתה או אתם תשלמו על זה". המערער הובא בהמשך הן למרפאה המחוזית של המשטרה ועוד בהמשך לבית החולים וולפסון. ניתן היה לצפות שלאורך כל השלבים הללו יירגע ויעבור לפסי התנהגות שונים לחלוטין. לרוע המזל, לא כך נהג המערער. המערער הוסיף ואיים על השוטרים לאורך כל שלבי האירוע. האיומים כוללים כאמור גם אמירות קונקרטיות גם ביחס לשוטרים, גם אמירות ביחס למשטרה, גם השמעת עלבונות קשים וגם אמירה מפורשת שהשוטרים לא ימשיכו להיות שוטרים.

האישום השני מתעד אירוע נוסף שהתרחש בהמשך למתואר באישום הראשון. המערער התקשר לאחד השוטרים וביקש ממנו את הפרטים של השוטר השני. גם הפעם איים המערער על השוטר, כך על-פי הנטען, וזאת בשיחה נוספת שקיים עמו. לאחר מכן התקשר המערער פעמיים נוספות אל השוטר המתלונן.

בגין האישום הראשון יוחסו למערער 7 עבירות שונות. בדיעבד מלין הסנגור על ריבוין של העבירות. אנו מוכנים להסכים איתו כי ניתן היה לצמצם את מספר העבירות בגין אישום זה. אין בכך כדי לשנות את התמונה ולגרוע מחומרתה.

בגין האישום השני יוחסה למערער עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק וכן איומים. במהלך הדיון בפנינו הסכימה המדינה לזיכויו של המערער מעבירת ההטרדה ונותרה על הפרק עבירת האיומים.

בגין שני האישומים גם יחד הטיל בית משפט קמא על המערער 10 חודשי מאסר.

נגד המערער היו תלויים ועומדים שני מאסרים על תנאי שהוטלו עליו באותו תיק עצמו, האחד בן 9 חודשים והשני בן 6 חודשים. בית משפט קמא חפף את המאסרים המותנים זה לזה וחפף חלקית את ריצוין לריצוי עונש המאסר שהוטל בתיק הנוכחי, כך שסה"כ יהא על המערער לרצות 15 חודשי מאסר. בנוסף, הטיל בית משפט על המערער עונשי מאסר על תנאי וקנס שאיננו רואים לפרטם.

הערעור שבפנינו הופנה מלכתחילה רק אל ההרשעה באישום השני וכן נסוב הערעור על העונש.

באשר להרעשה באישום השני, לטענת הסנגור, לא היו בפני בית משפט ראיות מעבר לספק סביר לכך שהמערער אכן איים על השוטר (זאת לאחר שעבירת ההטרדה במתקן בזק, כאמור, ירדה מן הפרק כאשר התביעה הסכימה לביטול עבירה זו). הראיות אליהן מפנה הסנגור הן כדלקמן:

את השיחה המאיימת שבה השמיע המערער כלפי השוטר, בין היתר, את המילים "אתה גמרת אותה", אמר המערער על-פי הנטען בנוכחות ולאוזניי שכן בשם שמעון שנכח במקום. המערער אמר בחקירתו כי בכוונה דיבר בנוכחות אותו שכן, על-מנת שלא ייחסו לו אח"כ דברים אותם לא אמר. השכן העיד בבית המשפט כעד הגנה ולא טען כי שמע מילות איום כלשהן. לדבריו, המערער ביקש את הפרטים של השוטר השני. הוא, השכן, לא שמע מילות איום.

עוד מפנה הסנגור לכך, שגם אשתו של השוטר, ככל הנראה שמעה את השיחה אולם לא העידה וגם היעדר ראיה זו מכרסמת במשקל גרסתו של השוטר המתלונן.

בית משפט קמא נתן משקל לתלונתו המיידית של השוטר בפני שני אנשי משטרה נוספים, אולם מדובר בעדות מפי השמועה, שהרי אותם שוטרים שמעו את תלונת המתלונן אולם לא היו עדים לשיחה עצמה, ומשום כך לא היה מקום להעדיף את גרסתם על פני עדות השכן שמעון שכאמור לא שמע איומים.

שקלנו את טיעוני הצדדים ואיננו רואים להתערב במסקנתו של בית משפט קמא. בית משפט קמא סבר שהשכן לא שמע את הדברים, הגם שנאמרו, ונראה לנו כי המסקנה מבוססת כדבעי הן על תוכן עדותו של שמעון והן על הרוח הנושבת ממנה. השכן שמעון אמר כי הוא איננו זוכר. הוא נשאל פעמיים ושלוש וטען שהוא לא זוכר. מרוח הדברים עולה כי השכן לא התנדב למסור מרצונו דברים ונראה שהמעמד לא היה נח לו, מכל מקום אין בדבריו כדי לשלול את מסקנתה של כב' השופטת קמא, ולפיה ייתכן והדברים נאמרו והוא לא שמע אותם.

לתלונתו המיידית של המתלונן בפני שני שוטרים יש משקל רב. יש בכך כדי להצביע על תחושתו כי הוא מאוים. אין סיבה אחרת כי הוא יתלונן מיד ויציין את הדברים שנאמרו לו אם הדברים לא נאמרו. בית משפט רשאי לתת אמון בדבריו ולמצוא להם תמיכה באותן שתי עדויות. לכך מתווספת גם העובדה כי המערער הוסיף להתקשר פעמיים נוספות וגם נתון זה עולה בקנה אחד עם גרסתו של המתלונן.