ע"פ 1082/14 אשרף ג'סאר נ' מדינת ישראל

השופטת ד' ברק-ארז:

1. עורך דין מתקשר בהסכם עם לקוחותיו לייצוגם בהליכים משפטיים מורכבים. ההסכמים נוקבים בסכומים שעל הלקוחות להעביר לעורך הדין לשם תשלום של אגרות משפט. בפועל, עורך הדין נוטל כספים אלה לשימושו האישי ונוקט הליכים משפטיים שהאגרה בגינם נמוכה בהרבה. האם פעולות אלה ופעולות נוספות הכרוכות בהן גיבשו עבירות פליליות חמורות – כלפי לקוחותיו וכלפי הרשויות, ובכללן מרמה, זיוף ועבירות מתחום המס והלבנת ההון, או שמא מדובר במצב שבו עורך הדין ולקוחותיו הגדירו את הכספים שהועברו כתשלום אגרה, על-בסיס הסכמה משותפת, על מנת להסוות את היקף שכר הטרחה של עורך הדין, כך שלפחות כלפי לקוחותיו הוא לא ביצע עבירות מרמה חמורות? שאלות אלה עמדו במרכזו של הערעור שבפנינו, אשר נסב הן על הכרעת הדין בעניינו של המערער והן על גזר דינו.

עיקרי התשתית העובדתית

2. המערער, שהיה בעל משרד פרטי לעריכת דין, נטל על עצמו את ייצוגם של שני בנקים מצריים – בנק אלעקארי ובנק מצר (להלן יחדיו: הבנקים) – לשם הגשת תביעות כספיות בסכומים עצומים של מאות מיליוני שקלים, בכל הנוגע לזכויות נטענות שלהם בחברה השולטת במלון המלך דוד בירושלים. המערער והבנקים חתמו על הסכמים שנועדו להסדיר את ההתקשרות ביניהם. כל אחד מהסכמים אלה נקב בסכומי האגרות שיעבירו הבנקים (כל אחד במסגרת החוזה הרלוונטי לו) לצורך הגשת התביעות הכספיות בשמם, וכן בשכר טרחתו של המערער בעבור הטיפול בתיק. בפועל, הגיש המערער בשם הבנקים בקשות למתן פסקי דין הצהרתיים, שהאגרה בגינם היא בסך של מאות שקלים בלבד – כך שאת הכספים שקיבל מן הבנקים, לכאורה עבור תשלום האגרות – בסך כולל של למעלה מ-18 מיליון שקל – שלשל לכיסו. בנוסף לכך, קיבל המערער מבנק אלעקארי סכום הקרוב למיליון דולר אשר לטענתו היה דרוש לשם שכירת שירותיו של מומחה משפטי שיסייע לטיפול בתביעה. גם סכום זה שלשל המערער לכיסו. אלה הם עיקרי העובדות המשמשות בסיס לאישומים נגדו. להלן יפורטו העובדות כפי שתוארו בכתב האישום שהוגש נגד המערער ועיקרי טענות הצדדים בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי, וכל זאת בקיצור, בשים לב לכך שהדברים מובאים באופן מפורט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

כתב האישום וההליכים עד כה

3. כתב האישום נגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 5471-01-12, סגן הנשיא א' שיף). כתב האישום ייחס למערער שורה של עבירות חמורות בגדרם של חמישה אישומים בגין מסכת הפעולות המתוארות לעיל. האישום הראשון נסב על ההתקשרות של המערער עם בנק אלעקארי. על-פי האמור בו, המערער הציג לבנק אלעקארי מצג שווא לפיו יגיש בשמו תביעה כספית על סך של שבעים ושמונה מיליון דולר. לפי הסכם זה, בנק אלעקארי נדרש להעביר למערער סך של 2.5% משווי התביעה – כשמונה מיליון שקל – עבור תשלום אגרת בית המשפט. בפועל, המערער הגיש בשם בנק אלעקארי תביעה למתן פסק דין הצהרתי כנגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים ושילם סך של 954 שקל כאגרת משפט. עוד נטען כי על מנת לרמות את הבנק, המערער זייף קבלה המעידה כביכול על תשלום של אגרת משפט בסך 8,255,000 שקל, אשר אותה שלח לבנק אלעקארי לאחר שנדרש להציג קבלה מתאימה. בגדרו של אישום זה יוחסו למערער עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 418 סיפא ו-420 לחוק העונשין ואיסור הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון). האישום השני נסב על ההתקשרות של המערער עם בנק מצר. על-פי האמור בו המערער פנה לנציגיו של בנק מצר והציג להם מצג שווא לפיו יגיש בשם הבנק תביעה כספית על סך ארבע מאות וששה מיליון שקל. גם בהסכם זה צוין כי הגשת התביעה תחייב תשלום אגרה בסך של 2.5% מסכום התביעה. המערער דרש מן הבנק סכום של 10,169,910 שקל לשם תשלום האגרה, אך בפועל שלשל את מרבית הסכום לכיסו, אף זו הפעם באמצעות מסכת של מרמה והסתרה. על פי הנטען, לאחר שהמערער לא הצליח להפקיד בחשבונו הפרטי המחאה בסכום שדרש מבנק מצר מאחר שזו נרשמה לפקודתו "עבור בית המשפט", הוא פנה לדרך פעולה אחרת לשם העברת הכספים לחשבונו. לשם כך, המערער פתח תיק הוצאה לפועל כנגד אדם החייב כספים לבנק אלעקארי, ובמקביל דרש מבנק מצר לרשום המחאה חדשה בסכום המבוקש לטובת "בית משפט ירושלים". בהמשך לכך, המערער טען בפני ראש לשכת ההוצאה לפועל כי החייב שנגדו פתח את תיק ההוצאה לפועל, רכש המחאה בנקאית בסכום האמור, וכי זו תופקד בקופת בית המשפט לטובת כיסוי חובותיו לבנק אלעקארי. המערער הפקיד בקופת בית המשפט את ההמחאה שהתקבלה מבנק מצר, ומאחר שהציג את עצמו כבא-כוחו של בנק אלעקארי, קיבל אישור למשוך את הכספים עבור הבנק. בפועל, הכספים הועברו לחשבונו הפרטי. גם בגדרו של אישום זה יוחסו למערער עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות ואיסור הלבנת הון. האישום השלישי נסב על ההתקשרות של המערער עם מומחה ששכר לשם ליווי אקדמי של ההליכים המשפטיים, פרופסור אשר מעוז (להלן: מעוז). המערער דיווח על ההתקשרות האמורה לנציגי הבנקים, ובהמשך לכך הועבר לו סך של 940,000 דולר עבור שכר המומחה על ידי בנק אלעקארי. להשלמת התמונה יצוין כי אף בנק מצר התבקש להעביר למערער תשלום בגין שכר טרחתו של מעוז, אולם סרב לעשות כן, ולכן המערער ביקש מבנק אלעקארי להעביר לו סכום נוסף כהלוואה, כנגד חלקו של בנק מצר בשכר הטרחה של מעוז, וכך קיבל מבנק אלעקארי סכום נוסף כאמור. בפועל, כך נטען, המערער לא העביר סכומים אלה למעוז, אלא הוסיף להחזיק בהם, ובמקביל הודיע לנציגי הבנקים כי התשלום הועבר למעוז. המערער מסר למעוז עצמו כי הבנקים אינם מעוניינים עוד בהתקשרות עמו. בגדרו של אישום זה יוחסה למערער עבירה של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393(2) לחוק העונשין, בנוגע לסכום הראשוני שהעביר בנק אלעקארי למערער, להבדיל מן הסכום הנוסף שהועבר אליו כהלוואה. האישומים הרביעי והחמישי ייחסו למערער עבירות מרמה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה) בגין התחמקותו מתשלום מס עבור הסכומים ששלשל לכיסו כמפורט באישומים הקודמים.

4. בתשובתו לאישומים הודה המערער בחלק מן העובדות שפורטו בכתב האישום, אך כפר במרבית העבירות שיוחסו לו. בכל הנוגע לשני האישומים הראשונים הוא טען כי קיבל את הכספים, אך כי לאמיתו של דבר הייתה הסכמה בינו לבין נציגי הבנקים באשר לכך שהסכומים שהוצגו בהסכמים כמיועדים לתשלום אגרות ישולמו לו למעשה כשכר טרחה – וזאת על מנת להסוות את גובה שכר הטרחה שלו מפני גורמי הפיקוח על הבנקים במצרים. בכל הנוגע לאישום השלישי טען המערער כי הסכום שהועבר כשכר המומחה נותר בידו מאחר שבפועל לא הושלמה הספקת השירותים המשפטיים על-ידי מעוז. ביחס לאישומים הרביעי והחמישי נטען כי הסכומים הנזכרים בגדרי האישומים הראשון והשני אכן התקבלו וטרם דווחו לשלטונות המס, ולכן המערער מודה בביצוע עבירה של אי-דיווח למס הכנסה, אך הוסיף כי עשה כן ללא כוונת מרמה.

5. עיקר המחלוקת בין הצדדים בבית המשפט המחוזי – ובהמשך לכך גם בפנינו – נסב על השאלה האם הבנקים המצריים ידעו והסכימו כי הסכומים שהוצגו בהסכמים שנעשו עם המערער כאגרת משפט יהיו למעשה שכר טרחתו של המערער.

6. המדינה טענה כי יש לדחות את טענתו של המערער, קודם כול, על בסיס האמור בהסכמים עצמם. כמו כן, העידו מטעם התביעה כמה עדים – חאלד אלשאזלי, יו"ר הדירקטוריון לענייני השקעות של בנק אלעקארי (להלן: אלשאזלי); מוחמד אלערוסי ז"ל, שהיה מנהלו של סניף בנק אלעקארי ברמאללה (להלן: אלערוסי); צלאח אלקאדי, מחליפו של אלערוסי; מוחמד סלמאן, מנהל הכספים של סניף בנק אלעקארי בראמללה; פאולה חאפז, היועצת המשפטית של בנק מצר (להלן: חאפז); עיפאת עיסחאק, יו"ר דירקטוריון בנק מצר (להלן: עיסחאק); וניזאר ותד, עורך דין עצמאי אשר סיפק למערער שירותים משפטיים, בין היתר בהקשר לעבודה עם בנק מצר. בכל הנוגע לאישום השלישי העיד מטעם התביעה מעוז.