ע"פ 10722-08-15 אלול נ' מדינת ישראל

 
1.המערער, צעיר, יליד 28/11/89, הורשע בבית משפט קמא, על פי הודאתו, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ונדון לשני חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות, ומאסר על תנאי וכן חויב לשלם פיצוי למתלונן בסך של 3,000 ₪. 

2.על פי כתב האישום בו הודה, תקף המערער את המתלונן במועדון לילה, ביום 31/12/11, בכך ששבר על ראשו חפץ כלשהו, הכה אותו באמצעות ידיו בכל חלקי גופו וגרם לו חבלות ביד שמאל, בגב התחתון ובפניו.

3.בקשתו של המערער להימנע מלהרשיעו נדחתה על ידי בית המשפט קמא, ועל כך הוא מלין בפנינו, כמו גם על העונשים שהוטלו עליו. במסגרת הערעור מבקש המערער להימנע מהרשעתו, ולחלופין, לאמץ את המלצת שירות המבחן, לבטל את עונש המאסר בפועל ולהסתפק בהטלת צו של"צ.

נימוקי הערעור:

4.לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא כאשר הרשיעו, בניגוד להמלצת שירות המבחן.

המערער הוא צעיר כבן 26 (היה בן 22 בעת ביצוע העבירה), הוא בן למשפחה נורמטיבית, סיים 12 שנות לימוד ושירות צבאי מלא והוא מתכוון ללמוד הנדסאות בניין או להצטרף לשירות בתי הסוהר. כיום, הוא עוסק בעבודות שיפוץ ועבודתו כרוכה בכניסה לבסיסי צה"ל; (המערער מפנה ומסתמך על המכתב נ/1, שהוגש לבית המשפט קמא).

5.העבירה כאן הינה הסתבכותו היחידה של המערער בפלילים, והסיכון להישנות עבירות איננו גבוה נוכח המפורט בתסקיר, ולכן יש להימנע מהרשעה, בכדי שלא לפגוע באפשרות התפתחותו המקצועית של המערער בעתיד.

6.את טיעוניו בעל פה מיקד ב"כ המערער בסוגיית אי ההרשעה והפנה אותנו לפסיקה, אשר בהסתמך עליה ביקש לקבוע, כי אין צורך להוכיח נזק קונקרטי, אלא די בפגיעה אפשרית בעתידו של הנאשם, בכדי להצדיק הימנעות מהרשעה.

המערער תמך טיעוניו גם בהעתק קבלה עבור דמי רישום למכינה במכללת תל-חי (הקבלה מעידה על תשלום סך של 200 ₪ מיום 30/12/15).