ע"פ 10291-12-14 אחרק נ' מדינת ישראל

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום פתח תקווה בת"פ 30841-08-13 מדינת ישראל נ' אחרק; הכרעת הדין מיום 2.9.11 וגזר הדין מיום 24.11.14 (כב' השופטת ד' עטר). המערער הורשע בבצוע עבירת עושק לפי סעיף 431 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וזוכה אגב כך מחמת הספק מביצוע עבירה של קבלת דבר במרמה, בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק.

כתב האישום

1.כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של קבלת דבר במרמה, בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק. מכתב האישום עולה כי מ.א (להלן: "המתלוננת") סובלת מליקוי שכלי קל ובעקבות המתואר בכתב האישום מונה לה אפוטרופוס. בתחילת שנת 2010 נפגשו המערער והמתלוננת בתור לכספומט בבנק, בראש העין. המתלוננת ניסתה למשוך כספים והמערער פנה אליה והציע את עזרתו. בין הנאשם למתלוננת נוצר קשר, שבמהלכו, במשך תקופה של מספר חודשים, נהגו להיפגש במרכז המסחרי בראש העין.

2. במהלך תקופה זו נטל המערער את כרטיס האשראי של המתלוננת, תוך ניצול תמימותה ומצוקתה השכלית, והציג בפניה מצג שווא, כי ישמור את הכרטיס בחזקתו וימשוך עבורה כספים מהכספומט כל אימת שתחפוץ. כמו כן המערער ביקש מהמתלוננת למשוך כספים מתכניות החיסכון שלה בבנק, בסך של 77,663 ₪ ולהעבירם אליו, תוך שהוא יוצר בפניה מצג שווא, כי ישיבם לידיה. בנוסף, ביקש ממנה ליטול עבורו הלוואה בסך של 6,000 ₪. המתלוננת נענתה לבקשות והעבירה את הכספים לידי המערער.

הכרעת הדין בבית המשפט קמא

3.מטעם המשיבה העידו אחותה של המתלוננת יונה המתלוננת, והחוקרת המיוחדת, נטע גול שגבתה את גרסתה (להלן: "החוקרת"). בנוסף הוגשו בהסכמה הודעותיהם של אחי המתלוננת, שלום וזכריה ותיעוד ריענון הזיכרון שנערך להם במשרדי המאשימה (ת/5 - ת/7). מטעם ההגנה העיד המערער.

4.יונה העידה כי המתלוננת סובלת מפיגור שכלי, מתגוררת במחיצת אימם וזקוקה לעזרתם המתמדת בכלל תחומי החיים, לרבות בהקשר לניהול ענייניה הכספיים בבנק. לדבריה, הכרטיס הוצא לשימושה האישי של המתלוננת, למשיכת כספים בלבד ובסכום שאינו עולה על 400 ₪. יונה העידה, כי המתלוננת ביקשה לרכוש מזגן ועל כן התלוותה אליה לבנק על מנת למשוך כספים. בבנק התברר, כי לא נותרו כספים בחשבון ובוצעו מספר רב של פעולות משיכה בסכומים גדולים. לדבריה, המתלוננת סיפרה לה, כי הכירה אדם בשם משה [הוא המערער –א.ס], שעמד מאחוריה בכספומט, שם לב שהיא מתבלבלת ולכן ביקש ממנה שתיתן לו את הכרטיס והוא יוציא בשבילה כסף כמה שתרצה. הוא אף אמר לה לא לספר לאף אחד. יונה תיארה כי נקלעה לסערת רגשות וניגשה לביתו של המערער על מנת להבהיר את העניינים, ואולם הלה טען בפניה, כי המתלוננת אינה מוכרת לו כלל. על כן הגיעה לביתו של המערער פעם נוספת בלוויית אחיה והמתלוננת, ואז המערער זיהה את המתלוננת. יונה פירטה, כי בעקבות המקרה חלה הרעה במצבה הפיסי והנפשי של המתלוננת שהביעה חשש לצאת מן הבית שמא תפגוש במערער, מאחר שהיה ידוע לה, כי ברשותו נשק.

5.המתלוננת העידה בבית המשפט באשר לנסיבות האירועים וכן הוגשה בהסכמה הודעתה בפני החוקרת, ת/3 (להלן: "ההודעה"). לדבריה, המערער אמר לה שהוא ישמור את הכרטיס וכשהיא תרצה כסף היא תוכל למשוך. לדבריה, הוא התאהב בה ("נדלק עלי"). כן טענה, כי המערער ידע למשוך כסף, כיוון שהקוד היה צמוד לכרטיס וכן אמר לה לשמור את העניין בסוד. מהודעתה עלה כי שמה מבטחה במערער וסברה כי הוא רוקם עימה יחסים רומנטיים ועל כן ניאותה להפקיד בידיו את הכרטיס לשימושו. עוד התברר מההודעה כי המערער החזיק בכרטיס בטענה כי ישמור עליו בעבור המתלוננת ובעת שתזדקק לו ישיבו לידיה. ואולם בפועל לא עשה כן ואף טען בפניה כי הכרטיס נבלע. נראה, כי המתלוננת העבירה למערער את הכרטיס מאחר שנתנה בו אמון וסברה כי ירקמו יחסי זוגיות ואולם נחלה אכזבה.

6.החוקרת שחקרה את המתלוננת העידה, כי מפאת היכולת האינטלקטואלית הוורבלית של המתלוננת, התקשתה להשיב על שאלות פתוחות ונדרש תיווך וניסוח קונקרטי של השאלות. בחקירה הנגדית פירטה החוקרת, כי בעת ביצוע החקירה לא היה בידיה סיכום אבחון מלא של המתלוננת, אלא אך את חוות הדעת הראשונית של פרופ' ויינגרטן, שממנה עלה שהמתלוננת סובלת מפיגור שכלי, בלא שצוינה רמתו.

7.בעדותו מסר המערער כי הוא לא הבחין בדבר מה חריג בהתנהגותה של המתלוננת, הוא לא היה מודע לכל בעייתיות במצבה הקוגניטיבי, וכי היא סיפרה שמתעללים בה. לדבריו, הוא לא התכוון מלכתחילה לרמות את המתלוננת אלא מדובר ב"הלוואה", וכי ברצונו להשיב לה את הכספים, אולם מפאת מצבו הכלכלי הרעוע לא עלה בידו לעשות כן עד עתה, אך הוא מבטיח להחזירם. בחקירה הנגדית טען המערער, כי לא ערך רישום מדויק של הסכומים שלווה מהמתלוננת ואולם אמד אותם בכ-50,000 ₪ושב וטען כי בכוונתו להשיב לה את הסכום במלואו.

8.בסיכום הכרעת הדין - קבע בית המשפט קמא, כי הוכח במסמכים שערך פרופ' וינגרטן (ת/10א' ו-ב') כי המתלוננת לוקה בשכלה. כך עלה גם מדו"ח ועדת האבחון (ת/2) בעת שהמתלוננת אובחנה כמתפקדת ברמה של פיגור שכלי קל. לאחר האירוע אף מונה אחיה של המתלוננת לשמש לה כאפוטרופוס (ת/1).

9.בית המשפט ציין כי בבואו לבחון את עדותה של המתלוננת, עליו לשים לנגד עיניו את המבחנים שנקבעו בפסיקה, באשר לעדותו של הלוקה בשכלו, כמפורט בע"פ 5339/98 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נו(3) 769 (1999). מבחני המשקל שיש ליתן לעדותם של עדים הלוקים בנפשם, יפים גם להערכת המשקל של עדים הלוקים בשכלם. במסגרת המבחן הראשון, נבדקת התרשמותו הישירה של בית המשפט מן העד; במסגרת המבחן השני נבחן הגיונה הפנימי של העדות; ובמסגרת המבחן השלישי מוערכת העדות באמצעות קיומן של ראיות חיצוניות.

10.בית המשפט קמא קבע, כי המתלוננת העידה בפני בית המשפט ולקותה השכלית ניכרה לעין כל. תשובותיה היו דלות ובלתי ממצות ולעיתים עשתה שימוש בהדגמות, תחת תיאור מילולי של הפעולות ואף הגיבה בצחוק באופן בלתי תואם את הסיטואציה ואת השאלה שנשאלה. משכך, טענת המערער, כי לא היה מודע להיות המתלוננת לוקה בשכלה היא מופרכת ואין לתת בעניין זה אמון בדברי המערער. גם בכך שהמערער הכחיש תחילה בפני יונה את היכרותו עם המתלוננת, כפי שאישר בהודעתו במשטרה ת/8 (עמ' 4 ש' 98) ראה בית המשפט אות וסימן, על היותו מודע להיות המתלוננת לוקה בשכלה ועל הפסול במעשיו. לא היה בפי המערער כל הסבר מניח את הדעת לתמרורי האזהרה שניצבו בפניו וכל שידע לעשות היה לשוב ולטעון כי המתלוננת רוממה אותו מאשפתות והיא "נס שזימן לו הגורל".

11.בית המשפט קמא קבע כי הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי המערער ניצל את היות המתלוננת לוקה בנפשה, את תמימותה ואישיותה. הוא ניצל שעת כושר שנקרתה בדרכו וטווה עימה קשר, שאותו פירשה המתלוננת כעשוי להוביל לקשר זוגי, לו ייחלה. על רקע זה, ובעת שביקש המערער את המתלוננת להיות לו לעזר, נענתה בחיוב והעבירה לידיו את כרטיס האשראי. עם זאת, - רכיבי המרמה הספציפיים, המיוחסים למערער ובאו לידי ביטוי בסעיפים 5 ו-6 לכתב האישום המתוקן לא הוכחו. לא הוכחה הטענה, שלפיה בעת שנטל את הכרטיס, תוך ניצול תמימותה ומצוקתה השכלית, טען בפני המתלוננת שישמור אותו אצלו וימשוך עבורה כסף מהכספומט כל אימת שתחפוץ בכך. כמו כן, עלה כי לנוכח היותה לוקה בשכלה, הפקידה המתלוננת את הכרטיס בידי הנאשם, לשימושו האישי, על מנת להיות לו לעזר, לנוכח מצבו הכלכלי הרעוע. כלומר, בניגוד לנטען, תכלית העברתו של הכרטיס, לא הייתה לשם שמירתו עבורה ומשיכת כסף מהכספומט, כל אימת שתחפוץ בכך, ולפיכך לא הוכחה יסוד המרמה.

12.כמו כן לא הוכח המיוחס למערער בכתב האישום לפיו, בעת שביקש מהמתלוננת להעביר אליו את הכסף המצוי בתכניות החיסכון שלה בבנק, הציג בפניה מצג שווא, כי ישיב לה את הסכום האמור שכן בניגוד לגרסת המערער שקיבל את הכספים כהלוואה שהתכוון להשיבה, עלה מעדותה של המתלוננת, שהמערער לא הבטיח לה מעודו שישיב לידיה את הכספים שקיבל ממנה.

13.מנגד, קבע בית המשפט קמא, כי הוכח במידה הדרושה בפלילים, כי המערער ניצל את מצבה השכלי של המתלוננת, על מנת לקבל "דבר שאינו מגיע לו כדין", ולפיכך קמו היסודות המהווים את עבירת העושק, שזו לשונה: