ע"ע 9657-02-15

השופט משה טוינה

1.לפנינו ערעור המערערת על פסק דינו מיום 5.1.2015 של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט יוסף יוספי ונציגי הציבור מר אביתר כהן ומר דב אבדור; סע"ש 44795-09-13 ו-סע"ש 35656-10-13; להלן: "פסק הדין").

2.בקצירת האומר, פסק הדין ניתן בתביעה שהגיש המשיב בעקבות פיטוריו מהמערערת, לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין; ובתביעה-שכנגד שהגישה המערערת, שבמסגרתה ביקשה לחייב את המשיב בפיצויים בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהפרת אמון המיוחסת למשיב שבעטיה פוטר.

בפסק הדין התקבלה במלואה תביעת המשיב ונדחתה התביעה-שכנגד. בהתאם, חויבה המערערת לשלם למשיב פיצויי פיטורים בסך של 29,505 ₪ בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעורם המלא על פי חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, החל מיום 16.9.2013 ועד ליום התשלום בפועל; דמי הודעה מוקדמת בסך של 11,240 ₪; ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של 101,160 ₪. בנוסף חויבה המערערת בהוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 38,000 ₪.

3.הערעור שלפנינו מופנה נגד כל אחת מקביעותיו של בית הדין האזורי בסוגיות שבמחלוקת שבאו לביטוי בתביעה ובתביעה-שכנגד, וכן נגד אמירות בפסק הדין, המייחסות לגורמים בכירים במערערת פעולות שביצעו בניגוד לטובת המערערת, לרבות פיטורי המשיב. במסגרת הערעור ביקשה המערערת להוסיף ראיות חדשות, ובכלל זה ראיות חפציות – קבצי וידאו המתעדים את התנהלות המשיב ועדויות שנגבו בהליך מקביל המתנהל נגד עובד נוסף של המערערת, אשר פוטר על ידה בשל אותה התנהלות פסולה המיוחסת למשיב. נאמר מיד, כי אין מקום לקבלת בקשת המערערת להגשת ראיות נוספות בערעור, משבעיקרו של דבר מדובר בראיות שהיו בידיה בזמן שהתנהל ההליך בפני בית הדין קמא, ולא הוצגו בפניו, משיקולי המערערת באשר לדרך ניהול ההליך, ומבחירה שלה שלא לחשוף את זהותו של העובד אשר הביא לידיעתה את המעשים הפסולים המיוחסים למשיב.

4.בנסיבות הללו, הערעור שלפנינו נסמך על אותן עדויות ואותן ראיות שעמדו לפני הערכאה הדיונית. במסגרת הערעור מבקשת המערערת את התערבותנו בקביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא, אשר שמע וראה ישירות את העדים שהעידו בפניו והתרשם מהם.

5.לאחר עיון בטענות הצדדים לפנינו, בכתב ובעל פה, ובדיקת מכלול העדויות והראיות שבתיק, לא מצאנו כי המקרה הנוכחי נמנה עם אותם מקרים המצדיקים סטייה מהכלל שלפיו ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. עם זאת, ראינו לנכון לקבל את הערעור ביחס לנקודות הבאות:

א.התבטאויות בפסק הדין המייחסות לגורמים שונים בהנהלת המערערת התנהלות פסולה משיקולים זרים – מששאלת מניעיהם והתנהלותם של עובדים בכירים במערערת, שהעידו בדיון בבית הדין האזורי, לא הייתה נחוצה להכרעה בסוגיות שבמחלוקת; ומשאין בפסק הדין הפנייה לראיות שמכוחן ניתן לייחס לאותם גורמים התנהלות פסולה ושיקולים זרים – אין מקום לאותן התבטאויות במסגרת פסק הדין, ובהתאם אנו מורים על ביטולן (בפרט האמירות המופיעות בסעיפים 35, 39 ו-41 לפסק הדין).

ב.פיצויי הלנת פיצויי פיטורים – המאמצים שהשקיעה המערערת בתיעוד התנהלותו של המשיב ושל עובדים נוספים במקום העבודה, והצעדים שננקטו נגד המשיב ונגד עובדים נוספים בעקבות המידע שנאסף והתלונה שהוגשה במשטרה, מובילים למסקנה כי המערערת הייתה בדעה שאין המשיב זכאי לפיצויי פיטורים נוכח הנסיבות שהביאו להפסקת עבודתו אצלה. מכאן, שבין הצדדים הייתה מחלוקת של ממש בשאלת זכאותו של המשיב לפיצויי פיטורים. אשר על כן, אין לקבל את המסקנה המשפטית שאליה הגיע בית הדין האזורי, שלפיה אין מקום להפחתת שיעורם של פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים. אנו סבורים כי בנסיבות העניין, יש להפחית את שיעורם של פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים שנקבעו בפסק הדין, ולהעמידם על הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.9.2013 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

במאמר מוסגר נוסיף, כי אף שמצאנו כי שאלת זכאותו של המשיב לפיצויי פיטורים עמדה במחלוקת, אין בכך כדי להשליך על שיעורם של הפיצויים שנפסקו בגין פיטורים שלא כדין, על אף שנפסקו ברף הגבוה. זאת בשל הסייגים שערכאת הערעור מקבלת על עצמה בהתערבות בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית בקביעת שיעור הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, וכן לאור הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים של המשיב, בפרט במסגרת השימוע, פגמים שעליהם עמד בית הדין קמא בפסק דינו.

6.סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו, כמפורט לעיל. אותן התבטאויות בפסק הדין, המייחסות לגורמים שונים בהנהלת המערערת התנהלות פסולה משיקולים זרים – מבוטלות, כמפורט בסעיף 5(א) דלעיל; פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים יעמדו על שיעור של הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 16.9.2013 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יתרת פסק הדין נותרת על כנה ללא שינוי.

7.    משהתקבל הערעור בחלקו, ישלם המשיב הוצאות המערערת בהליך הערעור בסך של 5,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ו (04 ינואר 2016) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.