ע"ע 67769-12-15,"ע 1664-01-16

השופט משה טוינה

1.החלטה זו עניינה בקשתה של המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה (השופטת רוית צדיק ונציג ציבור מר ישעיהו אברהם, ס"ע 10079-03-11) מיום 2.12.2015 (להלן: "פסק הדין").

2.המבקשת היא חברת קבלנית אשר במסגרת פעילותה התקשרה עם עמותה בשם "נאות כרמים" שהוקמה במנהלת המגורים של צה"ל, לבניית כ-60 יחידות דיור לאנשי קבע ברחובות.

ביוני 2009 נקלט המשיב לעבודה בשירות המבקשת "כמנהל עבודה לניהול עבודות גמר, לאחר שנבנו שילדי הקוטג'ים, דהיינו עבודות חשמל, אינסטלציה, צבע וטייח חוץ" סעיף 4 לכתב התביעה שכנגד. יחסים אלו הסתיימו ביום 5.7.2010 (סעיף 21 לכתב ההגנה); לטענת המשיב בפיטוריו שלא כדין, ולטענת המבקשת בהתפטרות המשיב.

3.במרץ 2011 הוגשה התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, במסגרתה התבקש בית הדין לחייב את המבקשת בפיצויים על פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת; שכר עבודה (ובכלל זה גמול בגין העסקה בשעות נוספות והחזרי ניכויים מהשכר); זכויות סוציאליות (דמי פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי על אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות); וכן פיצויי הלנת שכר, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצוי מכוח סעיף 26 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958.

4.באוקטובר 2011 הוגשה תביעה שכנגד במסגרתה טענה המבקשת כי המשיב הגיע להסכמות עם הדיירים לביצוע שינויים ותוספות בניה "מאחורי גבה של התובעת שכנגד, ללא ידיעתה והסכמת התובעת שכנגד, ובניגוד למה שהוסכם בחוזים המקוריים שנכרתו בין התובעת שכנגד ובין העמותה" (סעיף 7 לכתב התביעה שכנגד). לטענת המבקשת, בדרך זו גרם לה המשיב לנזק ישיר בסכום של 335,099 ₪ (סעיף 8 לכתב התביעה שכנגד) ולנזק עקיף בשל העיכוב במסירת החזקה ביחידות הדיור לדייריהם כתוצאה מאותן התקשרויות בסדר גודל של מיליון ₪ (סעיף 11 לכתב התביעה) ובפיצוי הדיירים בעקבות אי העמדת "רזרבות" של אריחים בהיקף של כ- 345,000 ₪ (סעיף 13 לכתב התביעה שכנגד). את התביעה שכנגד העמידה המבקשת על סכום של 520,000 ₪.

5.בקצירת האומר, בפסק הדין התקבלה תביעת המשיב ונדחתה התביעה שכנגד. על פי פסק הדין חויבה המבקשת לשלם למשיב ברכיבי התביעה השונים, סכום של 67,878 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (מרץ 2011) ובנוסף: פיצויי הלנת שכר בסך של 10,000 ₪, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 5,000 ₪ ופיצוי לא ממוני מכוח חוק הגנת השכר תשי"ח-1958 בסך של 5,000 ₪ (בעקבות הקביעה בפסק הדין לפיה תלושי השכר שהנפיקה המבקשת לנתבע, אינם כוללים את מספר ח.פ של המבקשת והיקף העסקתו בשעות נוספות).

6.ביום 13.1.2016 הוגש ערעור המבקשת ובסמוך לאחר מכן, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מושא החלטה זו.

7.בבקשה נטען כי בחודש מרץ 2010, הגיש המשיב בקשה להכריז עליו כפושט רגל על רקע חובות לנושיו בסכום של למעלה ממיליון ₪. עוד נטען, כי את התביעה מושא פסק הדין, הגיש המשיב לבית הדין קמא, מבלי לקבל אישור ומבלי ליידע את הנאמן בהליך פשיטת הרגל. המבקשת הוסיפה כי ביום 13.9.2014 ניתן צו הפטר למשיב, מבלי שהמשיב מעדכן את בית המשפט בפניו התנהל הליך פשיטת הרגל, על התביעה אותה הוא מנהל בבית הדין האזורי בתל אביב-יפו ועל הכספים שהוא מבקש במסגרתה.