ע"ע 6541-01-13 אסום חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' שרוף ואח'

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה ונציגי הציבור מר משה עזרא ומר שאול ששון; תיק מוביל תע"א 1442-09), שבו התקבלה בחלקה תביעת המשיבים – תושבי הרשות הפלשתינית אשר הועסקו על ידי המערערת בענף הבניין.

כללית, ערעורה של המערערת נסמך על כללי הרגולציה של העסקת עובדי הרשות הפלשתינית בישראל, שלא נפרסו לפני בית הדין האזורי, כאשר לטענתה קביעות בית הדין האזורי אינן מתיישבות עמם. בכלל זה, צירפה המערערת להודעת הערעור מטעמה נהלים שונים של שירות התעסוקה. אולם, קביעת התשתית העובדתית מבוססת על עדויות וראיות שהובאו לפני בית הדין האזורי, ולא על בסיס כללים שלא ברור אם המערערת פעלה על פיהם. מה גם, וזה העיקר, שלא התאפשר למשיבים בהליך בבית הדין האזורי להתמודד עם טענות אלה, שבחלקן סותרות את גרסת המערערת בבית הדין האזורי.

בית הדין האזורי העדיף את גרסת המשיבים באשר להיקף עבודתם ושכרם, על פני גרסת המערערת אשר נסמכה על דיווחי שירות התעסוקה. מדובר בקביעה עובדתית מובהקת, שלא מצאנו הצדקה להתערב בה.

אשר לנסיבות סיום קשר העבודה, קבע בית הדין האזורי כי עקב דיווח המערערת לשירות התעסוקה בוטלו היתרי העבודה והשהייה של המשיבים, כך שהמשיבים "מצאו עצמם בנקודת הביקורת בכניסה לישראל בלא היתר לעבודה ולשהייה בישראל וכניסתם לישראל נמנעה". נציין כי ממסמכים שהגישה המערערת בשלב הערעור, עולה כי בניגוד לגרסתה של המערערת בבית הדין האזורי כי רק דיווחה על התייצבות בחסר של המשיבים לעבודה אולם לא פעלה בעניין ההיתר, המערערת ביקשה במפורש לבטל את ההיתרים של המשיבים, עקב אי התייצבות לעבודה. ככל שכטענת המערערת העובדים לא התייצבו לעבודה לפני ששלחה את ההודעות לשירות התעסוקה, והדבר לא הוכח, המערערת לא הוכיחה כי אותה היעדרות הייתה כדי זניחת עבודה המהווה התפטרות. לאור האמור, בדין קבע בית הדין האזורי כי המשיבים זכאים לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. בעיקרו של דבר נדחה ערעור המערערת בעניין זה, למעט בשתי הסוגיות הבאות:

1. למשיבים 2 ו- 3 נפסקו פיצויי פיטורים בסכום העולה על הסכום אשר נתבע על ידם, ולפיכך יש להעמיד את סכום פיצויי הפיטורים לו זכאי משיב מס' 2 על סכום של 3,720 ₪ במקום 4,387 ₪, ולמשיב 3 על סכום של 2,872 ₪ במקום 3,705 ₪.

2. בית הדין האזורי פסק למשיבים תמורת הודעה מוקדמת בשיעור של שכר חודש עבודה. אולם, המשיבים הם עובדים יומיים, דהיינו הם בגדר "עובד בשכר" כמשמעו בסעיף 1 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001, ולכן הם זכאים לתקופת הודעה מוקדמת בהתאם להוראת סעיף 4 לחוק. נציין, כי הטענה שהמשיבים הם בגדר "עובדים חודשיים" מכוח ההסכם הקיבוצי בענף הבניין הועלתה לראשונה בשלב הערעור בדיון לפנינו, ולכן איננו מתייחסים אליה. לפיכך, כל אחד מהמשיבים זכאי לתמורת הודעה מוקדמת כמפורט להלן, במקום הסכומים שנקבעו על ידי בית הדין האזורי: