ע"ע 61423-06-15

1.לפנינו ערעור המערערת על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת אורית יעקבס ונציג הציבור מר חנא עילוטי; סע"ש 35482-07-13) בו נפסק כי על המערערת לשלם למשיב, שהיה עובד שלה, פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, שכר חודש יוני 2013 בצירוף פיצויי הלנה מקסימליים, דמי הבראה ופדיון חופשה, ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ולקרן השתלמות. נוסף על כך פסק בית הדין האזורי למשיב גמול שעות נוספות. כמו כן, חויבה המערערת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. המערערת מצידה ערערה על כל חיובי פסק הדין.

2.לאחר עיון בכלל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים לא מצאנו מקום להתערב בפסיקתו של בית הדין קמא לעניין חיוב המערערת בתשלום פיצויי פיטורים תמורת הודעה מוקדמת, דמי הבראה וגמול שעות נוספות. אנו מאשרים פסיקתו של בית הדין האזורי ברכיבים אלה מטעמיה.

3.באשר לשאר הרכיבים מושא הערעור, דהיינו: חיוב המערערת לשלם למשיב פיצויי הלנת שכר בגין שכר חודש יוני 2013, חיובה על פי צו ההרחבה בענף ההובלה לתשלום פדיון ימי חופשה מוגדלים, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה וקרן השתלמות – יפורטו הדברים הבאים.

4.לעניין פיצויי הלנת שכר חודש יוני 2013:

בנסיבות המקרה היה מן הראוי להחיל את הגנת הטעות הכנה לעניין אי חיוב פיצויי הלנה מלאים, נוכח טענות המערערת באשר לקיזוזים מהשכר, הן לגבי הוצאות החניה והן לגבי יתרת סכומי ההלוואה; וזאת אף אם נתעלם מטענתה שהיא היתה זכאית לתשלום הודעה מוקדמת לאור התפטרות המערער מעבודתו.

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את חיוב המערערת בתשלום פיצויי ההלנה עבור שכר חודש יוני 2013. שכר חודש זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק בלבד.

5.לעניין חלות צו ההרחבה בענף ההובלה:

על פי ההלכה על העובד נטל הוכחת חלות צו ההרחבה לגביו וחלות צו ההרחבה נבחנת על פי עיקר עיסוקו של המעסיק.

בנסיבות המקרה, 15 עובדי המערערת עבדו בתחנות התדלוק ובחנויות הנוחות הצמודות להן. אך ורק המשיב עסק בהובלת הדלק במיכלית האחת שהיתה ברשות המערערת. כמו כן, לא היו בפני בית הדין קמא ראיות כי עיקר הכנסות המערערת היו מהובלת הדלק.

משאלה הן העובדות, לא עלה בידי המשיב להרים את נטל ההוכחה כי עיקר עיסוקה של המערערת היה בהובלה, וממילא לא הורם הנטל להוכחת חלות צו ההרחבה בענף ההובלה על המערערת.

אשר על כן, יש לבטל את חבות המערערת הנובעת מצו ההרחבה כפי שהיא באה לידי ביטוי בפסיקת בית הדין לגבי חיובה בפיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות, ובשיעור חיובה בפדיון חופשה ובבפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה.

באשר לשני החיובים האחרונים – חבות המערערת למשיב לעניין פדיון חופשה צריכה להיות על פי הוראות חוק חופשה שנתית תשי"א-1951, וחבות המערערת לעניין פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה צריכה להיות על פי צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיית חובה מינואר 2008.

6.לגבי שני החיובים האחרונים, כפי שפורטו לעיל, הצדדים יערכו את חישוב המגיע למשיב על פי הדין הכללי וככל שלא יגיעו לידי הסכמה רשאית המערערת לפנות בעניינים אלה לבית הדין האזורי, תוך 30 יום מהיום, לפסוק במחלוקת שבין הצדדים ככל שתהיה כזו.