ע"ע 59031-05-16

ל

השופט אילן איטח

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט יגאל גלם ונציגי הציבור מר זיאד אבו חבלה ומר יעקב בר און; סע"ש 34580-02-15) מיום 12.4.16, בו נדחתה תביעתה של המבקשת על כל רכיביה, תוך חיובה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד המשיבה בסך 10,000 ₪.

הרקע לבקשה

2.המבקשת עבדה בשירות המשיבה באולם תצוגת מטבחים בסניף בעיר כרמיאל, החל מיום 15.7.12 ועד למועד פיטוריה ביום 17.12.14. בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי טענה המבקשת כי הורעו תנאי עבודתה לאחר חזרתה מחופשת הלידה, וכי פוטרה שלא כדין בכך שהופלתה על רקע הורות ולידה, בניגוד לחוק עובדת נשים, התשי"ד-1954 (להלן - חוק עבודת נשים) וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן - חוק השוויון). בהתאם לכך עתרה המבקשת לפיצוי בשל פגמים בהליך שימוע, לפיצוי בהתאם לחוק עבודת נשים וחוק השוויון, וכן לזכויות כספיות נוספות. סכום התביעה עמד על סך של 176,068 ₪.

3.בפסק הדין מושא הבקשה, נדחתה תביעתה של המבקשת על כל רכיביה. בית הדין האזורי קבע כי לא הוכח שהייתה פגיעה במעמדה ובתפקידה של המבקשת או שהיא הופלתה על רקע הורות ולידה, בניגוד להוראות חוק עבודת נשים וחוק השוויון. עוד קבע בית הדין האזורי כי לא חלה הרעה בתנאי שכרה של המבקשת עם חזרתה מחופשת הלידה, זאת בהשוואה לתקופת העבודה הסמוכה עובר לחופשת הלידה. בית הדין האזורי שוכנע כי המבקשת התקשתה לקבל את השינויים המערכתיים שחלו בסניף בזמן שהותה בחופשת הלידה, שינויים שהוכחו כלגיטימיים ושנעשו במסגרת הפררוגטיבה הניהולית הסבירה והמקובלת של המשיבה ולא במטרה לפגוע במבקשת; עוד שוכנע בית הדין האזורי כי המבקשת היא זו שהקשתה על שילובה מחדש בעסק של המשיבה, וגם סיקלה את חזרתה לעבודה, כאשר הוכח שהמשיבה חפצה בהמשך העסקתה של המבקשת ועשתה את כל המוטל עליה כדי להמשיך ולשלב אותה בעבודה; בית הדין האזורי שוכנע שלא היתה התחייבות מפורשת מצד המשיבה להעסיק את המבקשת במשמרות בוקר בלבד; נקבע כי לא היה כל פסול בדרישה לשבץ המבקשת בשתי משרות ערב בשבוע, לאור ההחלטה

צמצם את כמות העובדים ולפטר אחת מהמזכירות, במיוחד שעה שהוכח שמשך כל תקופת העסקתה, המבקשת עבדה במשמרות ערב (אומנם בהיקף משתנה), ורק כשנקלטה עובדת נוספת למזכירות, ובהתאם לדרישתה, היא הועסקה במשמרות בוקר בלבד. כפועל יוצא מקביעות אלה, נדחתה התביעה לפיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים וחוק השוויון.

4.עוד קבע בית הדין האזורי כי לא נפלו פגמים בהליך השימוע. בקשר לכך נקבע, בהסתמך על תמלילי השיחות שהתנהלו בין המבקשת לבין המנהל, כי פניית המנהל להנהלה נועדה לנסות להביא לאישור תקן נוסף עבור המבקשת; לא נאמר כי ההנהלה המרכזית קובעת מי מהעובדים יפוטרו ולא הוכח, כי היא זו הקובעת מי יתקבל לעבודה; בית הדין שוכנע כי תפקיד ההנהלה הוא בעיקר פיקוח על פעילות הסניפים מבחינת מצבות העובדים והתקנים, כאשר הניהול השוטף מופקד במלואו בידי המנהל; המבקשת לא נפגעה מהעובדה שלא נערך פרוטוקול לשימוע, שכן נמצאת בידיה הקלטה למלוא שיחת השימוע שערך לה מנהל; המנהל ניסה לסייע במניעת פיטורי המבקשת בכל דרך אפשרית, ושיחת השימוע היתה האופציה האחרונה מבחינתו שאף במסגרתה הוא הבטיח לנסות לעזור ולמצוא פתרון, אך ללא הועיל; זכות המבקשת לשימוע מוצתה עד תום, ניתנה לה מלוא ההזדמנות להשמיע את טענותיה כנגד רצון המשיבה לפטרה; במידה והמבקשת היתה מקבלת הצעת המנהל לעבוד שתי משמרות ערב בשבוע, שהועלתה במסגרת שיחת השימוע ושיחת הפיטורים, היא כלל לא הייתה מפוטרת. לפיכך התביעה לפיצוי בגין פגמים בשימוע, נדחתה.

נדחתה אף התביעה לתשלום הלנת פיצויי פיטורים, משלא הוכח כי המשיבה השתהתה בשחרור הכספים הצבורים לזכות המבקשת בחברת הביטוח "מנורה".

לאור התוצאה, ובהתחשב בסכום התביעה, פסק בית הדין לחובת המבקשת הוצאות משמעותיות, כאמור לעיל.

הבקשה

5.המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה שלפני, בה היא עותרת לעיכוב תשלום ההוצאות שהושתו עליה. המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים, שכן בית הדין האזורי קבע קביעות עובדתיות "שגויות גסות ומוטעות מן היסוד", אשר הביאו למסקנות שגויות. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי לאור הקביעה העובדתית השגויה לפיה לא הוכח שהמבקשת הועסקה בתפקיד "מנהלת קשרי לקוחות פרטיים" עובר ליציאתה לחופשת הלידה, נמנע בית הדין מלדון בשאלה מדוע היא לא הושבה לעבוד ב"מכירת מוצרים נלווים" לאחר חזרתה לעבודה; בית הדין נתפס לכלל טעות עת קבע כי המשיבה ביקשה מהמבקשת לעבוד יומיים בשבוע בערבים, בעוד שהיא נתבקשה לעבוד את כל הערבים בשבוע; שגה בית הדין בכך שלא דן בשאלה "מי החליפה את מי", וקבע שאין לכך כל רלבנטיות, למרות שזה היה לב העניין.

6.אשר למאזן הנוחות נטען כי למשיבה לא ייגרם כל נזק מעיכוב ביצוע פסק הדין, בעוד שלמבקשת עשוי להיגרם נזק רב בחיובה באופן מידי בתשלום הוצאות כה כבדות, בשעה שנימוקי ערעורה כבדי משקל. לטענת המבקשת, בהתחשב בסיכויי הערעור הטובים ובהתחשב שמדובר בהפרת זכויות מכוח משפט העבודה המגן ובכללן מניעת אפליה על פי חוק עבודת נשים וחוק השוויון, יש הצדקה להתערב בפסיקת ההוצאות או לכל הפחות לעכב את ביצוע תשלומן עד להכרעה בערעור. עוד צוין כי הטלת הוצאות כה גבוהות עשויה אף ליצור תמריץ שלילי כלפי נשים החוות מקרים דומים בעבודה, מלפנות לבית הדין, ומכל מקום מדובר בתוצאה שעל בית הדין למנוע אותה.

7.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הבקשה היא טורדנית, נעדרת כל בסיס עובדתי ומשפטי, ומטרתה משיכת הקץ והתחמקות מתשלום ההוצאות שהושתו על המבקשת, לאחר שתביעתה נדחתה במלואה. לגופם של דברים נטען כי יש לדחות את הבקשה הן בשל סיכוייו הקלושים של הערעור להתקבל והן בשל האפשרות הסבירה להשיב את המצב לקדמותו, אם המבקשת תזכה בדין. המשיבה טוענת כי לבקשה לא צורף תצהיר ומטעם זה בלבד דינה להידחות. בכל הנוגע לעניין ההשבה נטען כי לא עשוי לגרום למבקשת נזק שאינו ניתן לתיקון, כטענתה. בקשר לכך מציינת המשיבה שהינה חברה ידועה, בעלת מוניטין ולא יהיה כל קושי להחזיר למבקשת את תשלום שכר הטרחה, אם כך ייפסק בערעור. לעניין סיכויי הערעור נטען כי מדובר בפסק דין מנומק ומפורט כראוי, המבוסס על עדויות שהובאו לפניו, הערעור מכוון נגד עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. עוד נטען כי שיעור ההוצאות נבע מהצורך של המשיבה לנהל הליך משפטי על לא כל עוול בכפה, ומכל מקום סכום ההוצאות אינו מגלם את ההוצאות הרבות בהן נשאה המשיבה.

הכרעה