אבני שירותי הקלטה בע"מ נ' דניאלה אילוז

השופטת לאה גליקסמן: 

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית הנשיאה הדס יהלום ונציגת ציבור גב' עליזה הרפז; סע"ש 17005-11-14), שבו נפסקו לזכות המשיבה, התובעת בהליך העיקרי, בגין פיטוריה מעבודה בהיותה בהריון פיצוי בסך של 30,000 ₪ מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן - חוק השוויון) ופיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין פגם בהליך השימוע. כמו כן, חויבה המבקשת בתשלום שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

    

   הרקע לבקשה:

2. כפי העולה מפסק הדין, המשיבה החלה לעבוד אצל המבקשת, חברה העוסקת במתן שירותי תמלול והקלטות, ביום 9.10.13 כמזכירה ותמלילנית. המשיבה נכנסה להריון, ככל הנראה בחודש ינואר 2014. בתקופה מיום 19.1.14 ועד יום 2.2.14 שהתה המשיבה בחופשת מחלה, ובמהלכה הודיעה בטלפון למבקשת כי היא בהריון. ביום חמישי 6.3.14 הוזמנה המשיבה לשיחת שימוע שנקבעה ליום ראשון 9.3.14. ביום 9.3.14, לאחר שהתקיים השימוע, לקראת סוף היום, הודע למשיבה על פיטוריה.

3. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעת המשיבה בחלקה. בית הדין האזורי קבע כי המבקשת לא הופתעה מהריונה של המשיבה, שכן ידעה שהמשיבה, אישה חרדית שנישאה לא מזמן, מעוניינת להיכנס להריון; גם לפני צאתה של העובדת לחופשת מחלה, דהיינו לפני שהמבקשת ידעה על הריונה של המשיבה, הועלו טענות בנוגע לאיכות עבודתה; המבקשת לא מיהרה לפטר את המשיבה מיד כשנודע לה על הריונה של המשיבה, ולאחר שובה של המשיבה מחופשת מחלה נאמר לה שניתנת לה "הזדמנות אחרונה" לשפר את איכות עבודתה, וניתנה לה הזדמנות אמיתית לשפר את איכות העבודה במשך תקופה בת למעלה מחודש, ורק בחלוף תקופה זו נערך השימוע; היו למשיבה סיבות מוצדקות לפטר את המשיבה – שגיאות כתיב חוזרות ונשנות וכן איחורים לעבודה. נושא האיחורים לעבודה – היה בעיה זמנית, שהחלה רק לאחר תחילת ההריון ונבעה כל כולה מההריון, כפי שהסבירה המשיבה בשימוע. על יסוד קביעות עובדתיות אלה קבע בית הדין האזורי כי ההחלטה על פיטורי המשיבה התקבלה משילוב בין נימוקים ענייניים הקשורים לטיב עבודתה, לבין שיקולים שאינם ענייניים – איחורים הנובעים מהריונה של המשיבה.

4. בית הדין האזורי ציין כי לפי הפסיקה שעה שמדובר בשיקולים מעורבים, כאלה הקשורים להריון וכאלה שאינם קשורים להריון, הרי שמדובר בפיטורים הנגועים באפליה אסורה על פי חוק השוויון. במקרה הנדון, המשיבה הוכיחה כי ההחלטה על פיטוריה התקבלה משני טעמים עיקריים: האחד (האיחורים) קשור בהריון והשני (איכות העבודה) אינו קשור בהריון. מאידך, המשיבה לא הוכיחה כי פיטורי המשיבה מחמת איחורים לעבודה, אף שהמשיבה הסבירה כי האיחורים נובעים מהריונה וכי מדובר בבעיה זמנית, לא היוו הפליה של המשיבה מחמת הריונה.

5. אשר לסעד הראוי מכוח חוק השוויון, קבע בית הדין האזורי כי בהתחשב במכלול הנסיבות אין לחייב את המבקשת לשלם למשיבה פיצוי בשווי השכר בעד חודשי העבודה עד הלידה וכן בעד התקופה המוגנת. בהקשר זה ציין בית הדין כי למבקשת היו טענות בנוגע לעבודתה של המשיבה עוד לפני ההריון וללא קשר אליו; המבקשת לא מיהרה לפטר את המשיבה אלא המתינה פרק זמן בן כחודש עד לזימונה של המשיבה לשימוע. נוכח האמור, נפסק כי הסעד הראוי הוא פיצוי לא ממוני בסך של 30,000 ₪.

6. בית הדין הוסיף וקבע כי נפל פגם בהליך השימוע בכך שלמשיבה לא ניתנה אפשרות להיערך לשימוע, שכן היא זומנה בעל פה בשיחה טלפונית, ביום ה' אחר הצהריים, לקראת שימוע שנועד להתקיים ביום א' בבוקר, וגם לא פורטו בפניה הנימוקים לשימוע. אמנם, השימוע היה מפורט ביותר וניתנה למשיבה הזדמנות להשמיע את טענותיה, אולם אין בכך כדי לרפא את הפגם של אי מתן הודעה מראש ואי מתן אפשרות להיערך לשימוע, כפי שהעידה המשיבה. על יסוד קביעות אלה, קבע בית הדין האזורי כי בשים לב לתקופת העובדה ולאופן הפיטורים – המשיבה תשלם פיצוי בגין פגם בהליך הפיטורים בסך של 10,000 ₪.

7. שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין, ובמקביל הגישה המבקשת את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין.