ע"ע 57140-12-13 . גבריאל כהןהמערער

זה – שעסק בשיקול הדעת שהוקנה לרשות מנהלית בחיקוק – על המגבלות המוטלות על מנכ"ל חברה פרטית אשר הוקנה לו בהסכם "שיקול דעת בלעדי". המערער סבור בנוסף כי דרישתו לפיצוי בגין הפרת הסכם העבודה לא הוגבלה לנושא המענקים, ולכן יש לפצותו בגין דרך פיטוריו. לסיום טען המערער כנגד סכום ההוצאות שנפסק לחובתו, וכן בהתייחס לחילופי נציגי ציבור במותב.

המשיבה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, והדגישה כי בית הדין האזורי קבע קביעות עובדתיות ברורות שלא הובאה כל הצדקה להתערב בהן. עוד ציינה כי מדובר בעובד בכיר שהשתכר שכר גבוה וידע לשמור על זכויותיו; כי מנכ"ל המשיבה לא היה מרוצה מתפקודו של המערער והוצגו בקשר לכך חילופי תכתובות מרובים; ובהתאם החליט ד"ר רפאלי, במסגרת שיקול הדעת הבלעדי שהוקנה לו בהסכם, שלא להעניק למערער מענקים בגין השנים 2007 ו – 2008.

דיון והכרעה

לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון בפסק דינו של בית הדין האזורי וכלל החומר שהוצג בפנינו, שוכנענו כי יש לדחות את הערעור.

כפי שעולה מהפירוט לעיל ומהציטוט בסעיף 2, הסכם עבודתו של המערער כלל הוראה ברורה וחד משמעית בעניין המענק השנתי, באופן המכפיף את תשלומו באופן מוחלט ובלעדי לשיקול דעתו של מנכ"ל המשיבה. המשיבה לא חלקה על כך שאת שיקול הדעת האמור יש להפעיל באופן ענייני ובתום לב, אך בית הדין האזורי שוכנע – לאחר שמיעת העדויות לרבות עדות המנכ"ל ד"ר רפאלי - כי כך אכן היה. לא מצאנו כל הצדקה להתערב בקביעה עובדתית זו. אף לא שוכנענו כי נטל השכנוע הועבר לכתפי המשיבה כטענת המערער; זאת ועוד, גם אם היינו מניחים שנטל השכנוע הועבר – הרי שהמשיבה עמדה בו באמצעות הגשת תצהירו המפורט של ד"ר רפאלי, ובו הסבר מגובה במסמכים על שיקול הדעת שהופעל נוכח מה שכונה על ידו "תפקודו הירוד של התובע".

אשר לטענות המערער בדבר אופן פיטוריו - עיון בכתב התביעה המתוקן מעלה כי צדק בית הדין האזורי בקבעו כי הדרישה לפיצוי כספי ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ₪ התייחסה לאי תשלום המענקים השנתיים (סעיף 65), וממילא כל דרישה אחרת מהווה הרחבת חזית. זאת ועוד, גם אם היינו מניחים שניתן לפרש את כתב התביעה המתוקן כדורש פיצוי בגין אופן פיטוריו של המערער – המערער לא העלה כל טענה בהתייחס לאי מתן שימוע אלא לכל היותר בדבר "שרירותיות" בהחלטה על פיטוריו (סעיף 88 לתצהירו), כאשר הטענה בקשר לכך נסתרה באמצעות תצהירו המפורט של ד"ר רפאלי. להסרת ספק נבהיר כי אין באמור לעיל כדי להטיל דופי במקצועיותו של המערער או בהישגיו הרבים, אלא אך לקבוע כי ד"ר רפאלי סבר כי המערער אינו מתאים עוד לתפקידו במשיבה, מבלי שהוכח כי בהחלטה זו נפלו פגמים.

אשר לסכום ההוצאות בו חויב המערער – בהתחשב בסכום התביעה, ובעלויות שנגרמו למשיבה מעצם הצורך להטיס ארצה את ד"ר רפאלי (כאשר הבהירה מלכתחילה את גובה העלויות) – לא מצאנו הצדקה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בקשר לכך.

אשר לנציגי הציבור – לא מצאנו לנכון לפרט בעניין זה, ודי אם נציין כי בית הדין האזורי פעל בהתאם לסעיף 22 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 וההלכה הפסוקה (דב"ע נו/2-2 לוגי'ק בע"מ – אהרון וולנשטיין, פד"ע כט 560).

סוף דבר – נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבה בהליך הערעור בסך של 5,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ד בניסן תשע"ה (13 באפריל 2015) בהעדר הצדדים וישלח אליהם.