ע"ע 56111-09-14 . ניתנה ביום 21 דצמבר 2014

לפניי בקשה לסילוק ערעור המשיבה על הסף, אשר הוגש על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו מיום 28.6.14 (כב' השופטת אסנת רובוביץ-ברכש ונציגי הציבור מר יעקב גרינברג ומר שמעון קוצ'ינסקי; ס"ע 11909-06-11).

הטענה אשר עמדה בבסיס הבקשה לסילוק על הסף הינה כי הודעת הערעור הוגשה באיחור מבלי שניתנה למשיבה הארכת מועד.

כללי

בבית הדין האזורי התבררה תביעתה של המשיבה, אשר הועסקה בסוכנות ביטוח של המבקשת החל מיום 1.9.2005 ועד לפיטוריה שנכנסו לתוקפם ביום 9.2.2011, להפרשי שכר, פדיון חופשה והחזר ניכויים.

בהסכם ההעסקה בין הצדדים נקבע כי שכרה הבסיסי של המשיבה יעמוד על סך 17,000 ₪ לחודש. כן נקבעו בהסכם ההעסקה הוראות הקובעות כי שכרה של המשיבה יעודכן מדי שנה בהתאם למדד המחירים לצרכן, כי המשיבה תהא זכאית מדי שנה למשכורת 13 ולמימון ארוחות צהריים וכן כי תהא זכאית ל-22 ימי חופשה בשנה ול- 30 ימי מחלה בשכר מלא, החל מיום המחלה הראשון.

במהלך תקופת עבודתה של המשיבה לא עדכנה המבקשת את שכרה של המשיבה בהתאם למדד המחירים לצרכן ובגין כך תבעה המשיבה הפרשי שכר בסך 43,318 ₪, לא שולמו למשיבה החזרים כספיים בגין ארוחות צהריים ובגין כך תבעה סך של 22,000 ₪ וכן לא שולמו לה דמי מחלה לפי שכר מלא החל מיום המחלה הראשון ובגין כך תביעה יתרת דמי מחלה בסך כולל של 5,789 ₪. כן תבעה המשיבה את החלק היחסי ממשכורת 13 לחודשים האחרונים להעסקתה בסך 7,887 ₪ ויתרת פדיון חופשה בסך 4,939 ₪.