ע"ע 5536-06-15

1.לפנינו ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט יוחנן כהן; סע"ש 25988-03-14, צ"ו 2409-01-14), בו התקבלה בקשת הביזיון שהגיש המשיב כנגד המערערת.

2.על פי פסק הדין של בית הדין קמא שאושר על ידי בית דין זה היה על המערערת להחזיר את המשיב לתפקידו כמנהל בית העירייה תוך שמירת סמכויותיו ותנאיו.

3.בהחלטת בית הדין קמא לעניין בקשת הביזיון נקבע כי המערערת לא מילאה אחר פסק הדין ולפיכך היא חויבה בתשלום קנס לאלתר למדינה על סך של 25,000 ₪ בתוספת 1,000 ₪ בגין כל יום איחור וכמו כן קנס מותנה בסך 25,000 ₪ על המערערת ועל כל בעל תפקיד בה שלא יקיימו את פסק דינו של בית הדין קמא בדבר החזרת המשיב לעבודה כאמור לעיל. בנוסף לכל זאת, חויבה המערערת לשלם למשיב הוצאות משפט בשיעור של 20,000 ₪.

4.בדיון היום בבקשת הביזיון הוברר לנו כי ניתן למשיב חדר המשביע את רצונו, אולם טרם נמסר לו צרור מפתחות הבית כפי שהיה בידו עובר לפני פיטוריו. באשר לכך, הצהירה העירייה כי ינתן לו אותו צרור מפתחות.

מעבר לזאת, שמענו מפי המשיב כי משרתו כיום אינה משרה בתקן והיא בלתי מתוקצבת. באשר לכך, שימת הלב מופנית כי דומה שעל פני הדברים משניתן צו להחזרת המשיב לתפקידו כמנהל בית אזי היה מקום להחזירו לתפקידו בתקן כמנהל בית עם תקצוב המשרה כמתחייב בדין כפי המצב קודם לפיטוריו.

5.באשר לעניין הקנס, מצאנו מקום בנסיבות המקרה להפחית את הקנס לאלתר ולהעמידו על סך של 15,000 ₪, זאת מבלי להמעיט מחומרת ההפרה. באשר לקנס הצופה פני עתיד בגין כל יום הפרה בשיעור של 1,000 ₪ מצאנו מקום להשאירו על כנו. על פני הדברים דומה כי עניין זה הוסדר לאחר החלטת הביזיון, אולם ככל שיוברר עובדתית כי אכן לא מקויימת ההחלטה על כל חלקיה ולתקופת אי קיומה רשאי המשיב לטעון לחיוב המערערת לתשלום קנס בגין 1,000 ₪ למדינה בגין כל יום הפרה מהיום ואילך.

באשר לעניין הקנס המותנה, למערערת ובעלי תפקיד בה, מצאנו מקום לבטל ההחלטה לעניין זה משום שעל פני הדברים לא היה מקום להטלת קנס על תנאי נוסף בנוסף לקנס בגין כל יום הפרה.

6.סוף דבר, הערעור מתקבל כאמור. אשר לעניין ההוצאות, כל צד ישא בהוצאותיו בערעור זה. לא מצאנו להתערב בשיעור הוצאות המשפט שנפסקו לטובת המשיב על פי פסק דינו של בית הדין קמא.

ניתן היום, י"ד אדר א' תשע"ו (23 פברואר 2016), בנוכחות הצדדים.