ע"ע 51208-08-15

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. המשיבה עבדה אצל המבקשת החל מיום 2.10.83. בתקופה האחרונה לעבודתה הועסקה המשיבה במשרה חלקית, ושכרה עמד על סך של 4,155 ₪ לחודש. ביום 20.5.12 הוזמנה המשיבה לשימוע טרם פיטורים מחמת צמצומים, ולאחריו קיבלה הודעת פיטורים בה נקבע כי פיטוריה יכנסו לתוקף ביום 5.7.12. בעת פיטוריה הייתה המשיבה בת 58.

    

2. בבית הדין האזורי בתל אביב התבררה תביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשת, לתשלום פיצוי בסך של 250,000 ₪, במסגרתה טענה בין היתר כי פוטרה שלא כדין, תוך אפליה מטעמי גיל וכאשר נפלו פגמים של ממש בהליך השימוע (תיק סע"ש 27906-05-13). המבקשת התגוננה בטענה שהמשיבה פוטרה עקב צמצומים ובשל כך שהיא לא הייתה שבעת רצון מהאופן בו ביצעה את תפקידה. עוד נטען כי במסגרת השימוע ולאחריו נבדקה האפשרות להעסיק את המשיבה במקום או בסניף אחר, אך היא סירבה בשל בעיית ניידות.

    

3. בפתח דיון ההוכחות הסמיכו הצדדים את בית הדין האזורי לפסוק בדרך של פשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, בגבולות בין 25,000 ₪ ל- 85,000 ₪, כאשר פסק הדין יהא "מנומק בקצרה" ויינתן לאחר הגשת סיכומים בכתב על ידי הצדדים. על יסוד הסמכה זו פסק בית הדין האזורי (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר יוסף לוין ומר משה הרץ) כי על המבקשת לשלם למשיבה סך של 70,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל (להלן - פסק הדין). בית הדין ציין במסגרת פסק דינו, בקצרה, את הנימוקים שנלקחו על ידו בחשבון בעת פסיקת הסכום.

    

4. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה שלפני, בה היא עותרת לעיכוב תשלום הסכום הפסוק, עד להכרעה בערעור. המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור גבוהים. לטענתה, שגה בית הדין קמא בכך שפסק לטובת המשיבה סכום גבוה באופן שרירותי אשר אינו תואם את חומר הראיות והסיכומים שהוצגו בפניו; תואם את סכום ההצעה שהציע בית הדין קמא לצורך פשרה בפתח הדיון (ואשר המבקשת סירבה לו); אינו כולל הנמקה בהתאם להסמכת הצדדים אלא רק חזרה על חלק מטענותיהם; ומתעלם - בין היתר - משקריה של המשיבה על כך שאינה עובדת (הגם שבמהלך הדיון אישרה כי היא עובדת כגננת מחליפה בהיקף חלקי), וכן מכך ששינתה את טענותיה לגבי סוג הפגמים שנפלו כביכול בהליך פיטוריה. 

5. אשר למאזן הנוחות נטען כי אם יבוצע פסק הדין באופן מיידי ולאחר מכן יתקבל הערעור, יהיה בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו ולגבות חזרה את הסכום הפסוק מהמשיבה, זאת לאור מצבה הכספי הקשה. בקשר לכך נטען כי במשך כל שנות עבודתה, נעזרה המשיבה במבקשת בהלוואות רבות. עוד צוין כי המשיבה עצמה טענה בסיכומיה בפני בית הדין האזורי כי בעקבות פיטוריה הגיעה למצב כלכלי קשה עד כדי הגבלת חשבון הבנק שלה.

6. המשיבה מתנגדת לבקשה בהתבסס על הכלל לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בפסק דין כספי. עוד טוענת המשיבה כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר כנדרש. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי סיכויי ערעור המבקשת קלושים עד אפסיים בהתחשב בעובדה שהצדדים קיבלו את הצעת בית הדין והסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה. לטענתה, לשני הצדדים הייתה ידיעה ברורה כי בסופו של יום המבקשת תשלם למשיבה סכום כלשהו, והסכמתם באה לידי ביטוי בהחלטת בית הדין האזורי מיום 19.4.15 באופן שהוסכם על גבול מינימום בגובה 25,000 ₪ ועד לתקרת מקסימום של 85,000 ₪. עוד נטען כי מדובר בפסק דין מנומק ומבוסס.