ע"ע 49264-04-14 ע"ע 1842-05-14,ע 1842-05-14 . ניתנה ביום 07 אוקטובר 2014

בבקשה לשיקול דעת בית הדין.

11.בתשובתה לתגובת המשיבות חוזרת העירייה על עמדתה, ומבקשת כי יעוכב הביצוע.

הכרעה:

12. נקודת המוצא הינה כי הגשת ערעור אינה מצדיקה לעכב את ביצועו של פסק דין. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש ומותנה בשני תנאים: האחד – כי סיכויי הערעור להתקבל טובים; השני - כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שהנזק היחסי שייגרם לו מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לצד שכנגד ככל שיעוכב הביצוע (ע"ע 44633-10-12 דימיטרי סביניך - צוות 3 בע"מ, מיום 8.4.13). במסגרת מאזן הנוחות על מבקש העיכוב "להראות כי אם תדחה בקשתו יהיה זה בלתי אפשרי או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו", היינו כי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך ככל שהערעור יתקבל (עע"מ 2152/13 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית טבעון נ. ועדת ערר מחוזית חיפה, מיום 23.4.13).

13. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכחה הצדקה מספקת לעיכוב ביצוע.

ראשית יש לציין כי במקרים המתאימים, עצם הגשת בקשה לעיכוב ביצוע בשיהוי די יהא בה כדי לדחות את הבקשה (ע"א 8935/09 ופא טורס בע"מ נ. כהן, מיום 10.11.09; עב"ל 27849-09-13 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי ואנונו, מיום 15.7.14). במקרה זה העירייה לא נימקה מדוע המתינה מספר חודשים עד הגשת הבקשה על ידה, מלבד טענה סתמית בדבר "טעות בתום לב".

אשר למאזן הנוחות - העירייה לא ניסתה להראות כי תשלום הרכיבים שבמחלוקת למשיבות הינו בלתי הפיך, מבחינה זו שהמשיבות לא תוכלנה להשיבם ככל שיתקבל ערעור העירייה (העירייה אף לא הצביעה על שיעור הסכומים עליהם מדובר). העירייה כלל לא התייחסה להיבט זה, אלא טענה ל"השלכות רוחב משמעותיות ביותר". עם זאת, לא ברורות השלכות הרוחב שהרי פסק הדין של בית הדין האזורי קובע שאין לשלם רכיבי שכר שלא אושרו על ידי הממונה על השכר, וגם אם טעה בית הדין האזורי ביישום קביעה זו על רכיב שכר ספציפי (ואינני קובעת כך) – אין לכך לכאורה השלכת רוחב כלשהי. לא הוכח לפיכך כי מאזן הנוחות מצדיק עיכוב ביצועו של פסק דין כספי.

בהתחשב בכך, לא מצאתי כי סיכויי ערעורה של העירייה עומדים בפני עצמם באופן המצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין. אזכיר כי בית הדין קמא קבע קביעות ברורות לגבי עצם קיומם של פערי שכר משמעותיים ובלתי מוסברים בין שכר המשיבות לשכרם של העובדים הגברים, ולמרות זאת נענה בפועל לחלק קטן בלבד של תביעותיהן. המשיבות הגישו בהקשר זה ערעור מטעמן, המעלה את השאלה האם אמור עקרון השוויון לסגת מפני סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. טענות נוספות של המשיבות בערעורן מתייחסות לכך שרכיבי השכר המשולמים לעובדים הגברים מכוח הסכמים מקומיים שנכרתו טרם שנת 1982 – ממילא לא היו מנוגדים להוראת חוק כלשהי ולפיכך לא נכללו במסגרת הסכם 99', וכן לכך שהן זכאיות לפיצוי מכוח חוק שוויון ההזדמנויות. לא ניתן לנתק את הטענות בדבר סיכויי ערעור העירייה מהתמונה הכוללת.

14.סוף דבר – משלא הובאה הצדקה מספקת לעיכוב ביצוע, הבקשה נדחית. העירייה תישא בהוצאות המשיבות בגין הבקשה בסך של 1,250 ₪ לכל אחת מהן.

ניתנה היום, י"ג י"ג תשרי תשע"ה (07 אוקטובר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.