ע"ע 49194-07-13 . ניתן ביום 11 נובמבר 2014

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט דורי ספיבק; ת"ב 24501-02-12) בו נדחתה בקשת המערערת למינוי בורר חליף לפי חוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן – החוק).

להלן העובדות הרלוונטיות להכרעה:

• המשיב החל לעבוד בשירות המערערת ביום 23.1.00. עם תחילת העסקתו, נחתם בין הצדדים הסכם שכונה "שטר התחייבות" (להלן – ההסכם) בו התחייב המשיב להימנע מלעסוק בענף הטלפונים הסלולאריים במשך 12 חודשים לאחר סיום עבודתו, וכן הסכים כי ככל שיתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, יוכרעו אלה בבוררות; ובלשון ההסכם לאמור:

  "באם יהיו בינינו דין ודברים בנוגע להעסקתי או תנאי העסקתי בחברת רם-פל או בנוגע לשטר התחייבות זה, קיבלתי בקניין שהבורר המוסכם בינינו יהיה הגרא קרליץ שליט"א ו/או מי שיתמנה מטעמו לדון בדין ודברים שבינינו, ואם לא יוכל מכל סיבה שהיא לדון בינינו או למנות מישהו אחר, יהיה הבורר הרב יהודה סילמן שליט"א. חתימה על הסכם זה כמוה כחתימה על שטר בוררות אצלם כדין וכחוק."

• המשיב פוטר מעבודתו וסיים לעבוד במערערת ביום 13.7.06. לאחר פיטוריו, החל המשיב לעבוד בחברה מתחרה. לטענתו הוא עשה כן לאחר תום תקופת הצינון הקבועה בהסכם. המערערת טענה כי המשיב הפר את התחייבותו לפי ההסכם, ומשכך פנתה לבורר המוסכם הרב קרליץ, בבקשה לקיים הליך בוררות לפניו.

• ביום 13.1.08 הגיש המשיב לבית הדין האזורי בקשה לבטל את תניית הבוררות שנקבעה בהסכם. ביום 17.4.08 נדחתה בקשתו (ע"ב 1642/08) ועל כך ערער המשיב לבית דין זה. ביום 14.7.08 ניתן פסק דין שדחה את ערעורו (ע"ע 334/08). במסגרת פסק הדין נקבע כי ככל שתהיינה למשיב טענות חדשות שטרם נדונו כנגד בית הדין של הרב קרליץ, הרי שתהא פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשה לפסילת הבורר.