טארק סעדאת מחיסן ואח' נ' המנהל האזרחי ביהודה ושומרון

השופטת לאה גליקסמן:  

• עניינו של הליך זה – זכאותם של המערערים לתנאי עבודה ושכר על פי הדין הישראלי, עת תביעתם הכספית של המערערים הייתה לתשלום שכר מינימום על פי חוק שכר מינימום תשמ"ז – 1987 ותשלום דמי הבראה, בין היתר, על יסוד פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 5666/03 עמותת קו לעובד – בית הדין הארצי לעבודה (10.10.2007) (להלן – בג"צ גבעת זאב). עניין זה מובא לפתחנו בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (סגן הנשיאה (כתוארו דאז) השופט אייל אברהמי ונציגי הציבור מר אברהם לנמן וגב' תמר סליימן; תיקים מאוחדים עב 2727/09 ואח'), אשר דחה את תביעתם של המערערים.

   

   

  הרקע לערעור וההליך בבית הדין האזורי:

• המערערים (להלן גם – התובעים) הועסקו או מועסקים על ידי המשיב (להלן – המינהל האזרחי) באזור יהודה ושומרון.

• המטה של המינהל האזרחי נמצא בתוך בסיס צבאי, בסמוך לישוב בית אל, אך לא בתוכו.

• המערערים (למעט מר פרחאן אחמד המתגורר במזרח ירושלים) הם תושבי הרשות הפלסטינית, אינם תושבי או אזרחי ישראל, ומקום מגוריהם בתחומי הרשות הפלסטינית.

• מרבית המערערים (כ- 81) מועסקים במטה המים במינהל האזרחי, והאחרים מועסקים במטות אחרים במינהל האזרחי בעבודות כגון רישום מקרקעין, יערנות, דיגום ועוד. שני מערערים עבדו בקמ"ט ארכיאולוגיה. חלק מהמערערים מועסק שנים רבות, וחלקם כבר פרשו לפנסיה.

• עילות התביעה של המערערים היו כמפורט להלן:

  1. התביעה הכספית של העובדים במטה המים (תיק אזורי מוביל עב 2727/09, מיוצגים על ידי עו"ד מסארווה; ע"ע 48803-10-14) הייתה לתשלום שכר מינימום על פי חוק שכר מינימום תשמ"ז – 1987 (להלן – חוק שכר מינימום), דהיינו להפרש בין השכר ששולם למערערים לבין שכר מינימום על פי החוק, וכן לתשלום דמי הבראה על פי הוראות צו ההרחבה הכללי במשק בעד תקופה של שבע שנים שקדמה למועד הגשת התביעה.