ע"ע 44697-06-16

השופטת לאה גליקסמן

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט יצחק לובוצקי; סע"ש 26592-12-13) מיום 26.5.16, שבו חויבה המבקשת לשלם למשיב זכויות כספיות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה.

2. בהחלטתי מיום 23.6.2016 ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי, בכפוף להפקדת הסכום השנוי במחלוקת בסך של 82,700 ₪ בקופת בית הדין.

    

   הרקע לבקשה:

    

3. בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת, חברה שעסקה תחילה במתן שירותי פיקוח על חברות בנייה, ובהמשך הפכה לחברה קבלנית המבצעת פרויקטים בתחום הבינוי, ונגד מר יוסף צחור, בעל המניות ומנכ"ל החברה. המשיב עתר לתשלומים שונים שהגיעו לו, לטענתו, בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו – הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי על פיטורין שלא כדין, הפרשות לפנסיה, קרן השתלמות, פדיון חופשה ודמי הבראה.

4. בפסק הדין מושא הבקשה שלפני התקבלה תביעת המשיב בחלקה כנגד החברה, ואילו התביעה כנגד בעל המניות בעילה של הרמת מסך ההתאגדות נדחתה במלואה. בית הדין האזורי קבע, בהסתמך על התשתית הראייתית שהונחה בפניו, בכל הנוגע לרכיבים מושא הבקשה לעיכוב ביצוע, כך:

    

   א.תקופת העבודה: התקבלה עמדת המבקשת לפיה המשיב הועסק על ידה תקופה בת 51 חודשים בלבד. זאת, ללא תקופה נוספת של 7 חודשים, כטענת המשיב, שבה הוא הועסק כקבלן עצמאי כנגד חשבוניות.

   ב.זכאות המשיב להפרשי שכר: בעניין זה נקבע כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי המשיב הועסק כמנהל עבודה תקופה של 40 חודשים מתוך 51 חודשי העסקה, ובתפקידו זה השתכר 4,500 ₪; נדחתה גרסת המשיב כי סוכם עמו ששכרו יעמוד על 10,000 ₪; עם זאת, נקבע כי לפי צו ההרחבה בענף הבניה שכר המינימום של מנהל עבודה עמד על סך של 6,681 ₪. כפועל יוצא מכך, נקבע כי המשיב זכאי להפרשים בין השכר ששולם לו בפועל לבין השכר התעריפי של מנהל עבודה בענף הבניה על פי צו ההרחבה. בהמשך לקביעה זו נפסקו גם הפרשים בגין הפרשות לקרן פנסיה, וכן נתקבלה התביעה להפרשות לקרן השתלמות על בסיס השכר התעריפי.

   ג.זכאות לפיצויי פיטורים: בעניין זה שוכנע בית הדין, כגרסת המבקשת, שהמשיב הביע רצונו לסיים עבודתו; עוד קבע בית הדין כי משהוכח שבין הצדדים שררו יחסי אמון, שיתוף פעולה ועבודה משותפת טובה במשך תקופה ארוכה, המבקשת נעתרה לבקשת המשיב להתפטר תוך מתן מכתב פיטורים. עם זאת, נקבע כי הסכמת המעסיק להתפטרות תוך מתן מכתב פיטורים, מחייבת אותו בתשלום פיצויי פיטורים, ואף מנכ"ל המבקשת אישר בעדותו שהסכים לשלם למשיב פיצויי פיטורים. לפיכך, נקבע כי המשיב זכאי לפיצויי פיטורים, וזאת לפי השכר שקיבל בפועל, שכן זו הייתה הסכמת המבקשת.