ע"ע 4225-10-16

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני "בקשה בהולה" לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט צבי פרנקל ונציגי הציבור גב' מרים יעיש ומר משה קליינמן; 19982-10-15). בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי בחלקה את תביעת המשיב, וחייב את המבקש לשלם לו פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות בסכום כולל של 64,182 ש"ח. כמו כן חויב המבקש לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ש"ח.

הרקע לבקשה

2.ראשיתו של ההליך בתביעה שהגיש המשיב, אזרח תאילנד, לתשלום שורה של זכויות כספיות הנובעות מתקופת עבודתו בחקלאות אצל המבקש, מיום 1.7.10 ועד למועד סיום העסקתו ביום 6.10.15.

3.בפסק הדין קבע בית הדין האזורי כי ההסכם הקיבוצי בענף החקלאות וצו ההרחבה בענף חל על הצדדים, ובחן את הזכויות אותן תבע המשיב כפועל יוצא מכך. בנוגע לתביעת המשיב לדמי חופשה, קיבל בית הדין את גרסתו לפיה במהלך תקופת עבודתו לא קיבל חופשה בתשלום ולא יצא לחופשה. על כן קבע בית הדין כי המשיב זכאי לפדיון חופשה עבור שלוש השנים האחרונות בסך 9,600 ש"ח. בהמשך לכך קיבל בית הדין את תביעתו של המשיב לגמול בשיעור 175% בגין 31 ימי חג, בהם לטענתו עבד. בית הדין ציין כי המבקש טען כי הוא שילם למשיב עבור כל ימי החג, אך לא פירט באילו ימי חג מדובר. על כן חייב בית הדין את המבקש לשלם למשיב סך 10,850 ש"ח בגין ימי החג.

בית הדין קבע עוד כי המשיב קיבל דמי הבראה בשנתיים האחרונות להעסקתו בסך כולל של 3,687 ש"ח, בעוד שעבור תקופה זו הוא זכאי לסך 5,292 ש"ח. על כן, זכאי המשיב להפרשים בסך 1,605 ש"ח. אשר לתביעתו להפרשות פנסיוניות ציין בית הדין כי המשיב זכאי להפרשות לקרן פנסיה בשיעור 6% משכרו. לפי המצוין בתלושי השכר המשיב קיבל תוספת המכונה "חלק מעסיק", בסך כולל של 10,320 ש"ח. תוספת זו שולמה למשיב מאחר שלטענת המבקש אין קרן המסכימה לקבל כספי פנסיה של עובדים זרים. על כן קבע בית הדין כי על המבקש לשלם למשיב את יתרת ההפרשות הפנסיוניות בסך 6,690 ש"ח. כמו כן ועל פי צו ההרחבה בענף החקלאות קיבל בית הדין את תביעת המשיב למענק שנתי בשיעור מחצית משכורתו החודשית לכל שנת עבודה, בסך כולל של 11,812 ש"ח.

בית הדין האזורי קיבל את גרסתו של המשיב לעניין נסיבות סיום העסקתו, וקבע כי הוא סיים את תקופת האשרה שלו אצל המבקש, ובהתאם נאמר לו על ידי המבקש ועל ידי כלתו, גב' אודליה, כי עליו לשוב לתאילנד ביום 8.10.15. על כן קבע בית הדין כי המשיב זכאי לפיצויי פיטורים בסך 23,625 ש"ח. בית הדין דחה את תביעתו של המשיב להפרשי שכר בגין שעות עבודה, משזו לא הוכחה, וכמו כן, דחה את טענות הקיזוז שהעלה המבקש, מאחר שלא כומתו. על יסוד כלל האמור נפסק למשיב סך 64,182 ש"ח, וכן הוצאות משפט בסך 6,000 ש"ח.

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע

4.ביום 5.10.16 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, וכן את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, מושא החלטה זו.

5.בערעורו טען המבקש כי נוסף על קביעתו כי על הצדדים חל צו ההרחבה בענף החקלאות, היה על בית הדין האזורי לקבוע את הגדרת העובד: האם עובד יומי, עובד חודשי, עובד קבוע, עובד בניסיון, עובד זמני וכדומה. בית הדין לא קבע מהי הגדרת העובד, ועל כן נפלה "שגיאה תחשיבית עקרונית ברכיב המענק השנתי". לטענת המבקש, המשיב הוא עובד יומי, ועל כן, גובה המענק השנתי שיש לשלם לו הוא בסך 6,864 ש"ח, ולא 11,812 ש"ח כפי שפסק בית הדין האזורי. כמו כן טען המבקש כי על פי חישוביו, המשיב זכאי לדמי חופשה בסך 8,800 ש"ח ולא 9,600 ש"ח כפי שפסק בית הדין האזורי. אשר לימי החג שנפסקו למשיב טען המבקש בערעורו, כי על יסוד תלושי השכר שהוגשו לבית הדין האזורי שולמו למשיב 81 ימי חג בסך כולל של 2,494.68 ש"ח. זאת, "מעל ומעבר למה שהיה על המערער לשלם למשיב. זאת אך מבלי שנטענו טענות קיזוז עבור רכיב זה".

הנה כי כן, ערעור המבקש סב על שלושה מן הרכיבים אליהם מתייחס פסק דינו של בית הדין האזורי: מענק שנתי, פדיון חופשה וימי חג.

6.בבקשתו לעיכוב ביצוע טוען המבקש כי יש לעכב את כלל הסכומים שפסק בית הדין האזורי, עד להכרעה בערעור. המבקש מדגיש כי נוכח היותו של המשיב אזרח תאילנד אין לו כל כוונה לשוב לישראל. כמו כן, אם ישולם הסכום שנפסק, לא יהיה ניתן להחזיר את המצב לקדמותו אם יזכה בערעור ופסק דינו של בית הדין האזורי יבוטל. על כן טוען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה כולו לטובתו. כמו כן טוען המבקש כי סיכויי הערעור שהגיש טובים. לחלופין ביקש המבקש כי סכום פסק הדין כולו או מקצתו יופקד בקופת בית הדין, עד להכרעה בערעור.