ע"ע 41863-09-15

 השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

• לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית הנשיאה הדס יהלום ונציגי הציבור מר משה כהנא ומר יעקב ענב; ס"ע 9403-08), מיום 14.8.15.

• במסגרת פסק הדין התקבלה תובענה ייצוגית שהגיש המשיב בעילה של אי ביצוע הפרשות לפנסיה לעובדי המבקשת. בהתאם לכך חויבה המבקשת להפקיד בחשבון נאמנות של ב"כ הקבוצה סכום פיצוי כולל בסך 5,655,915 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית (21.8.08), וזאת באופן הדרגתי (1,000,000 ₪ תוך 60 יום מקבלת פסק הדין, 500,000 ₪ תוך 180 יום מקבלת פסק הדין, והיתרה בתשלומים בסך 750,000 ₪ בחלוף שנה ממתן פסק הדין ולאחר מכן אחת לחצי שנה). בנוסף, הורה בית הדין לב"כ הקבוצה לפרסם שתי מודעות בשני עיתונים שונים וכן לשלוח מכתב בדואר רשום לכתובת הרשומה של כל אחד מחברי הקבוצה. כמו כן, חויבה המבקשת בתשלום שכר טרחה לב"כ הקבוצה בשיעור של 14% מהסכומים שיחולקו על ידו בפועל לחברי הקבוצה; בתשלום הוצאות לב"כ הקבוצה בסך 200,000 ₪ תוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין; וכן בתשלום גמול לתובע המייצג בסך של 50,000 ₪.

   

• המבקשת הגישה ערעור לבית דין זה הן על ההחלטה להכיר בתובענה כייצוגית והן על פסק הדין. במקביל לערעור הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי, במסגרתה ביקשה עיכוב ביצוע מלא, ובכלל זה עיכוב פתיחת חשבון נאמנות, הפקדת הסכום הפסוק, מנגנון היידוע של חברי הקבוצה לרבות פרסום שתי מודעות ומשלוח מכתבים, וכן תשלום הוצאות ושכר טרחה לב"כ הקבוצה וגמול לתובע המייצג.

  להשלמת התמונה יצוין כי גם המשיב הגיש ערעור מטעמו על פסק הדין (ע"ע 17587-10-15).

   

  הרקע לבקשה

• המשיב עבד בשירות המבקשת - חברה שעיקר פעילותה במתן שירותי שמירה ואבטחה לגופים שונים - שתי תקופות שונות, שהסתיימו בחודש יולי 2008. עם סיום עבודתו הגיש לבית הדין האזורי תביעה לתשלום זכויות שונות המגיעות לו בקשר לתקופת עבודתו במבקשת, ובמקביל הגיש בקשה להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן – החוק). לאחר מספר החלטות לרבות בבית דין זה, ניתנה החלטת בית הדין האזורי המאשרת את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית בעילה של אי ביצוע הפרשות לפנסיה.

   

• בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, בהסתמך על חומר הראיות שהוצג בפניו, כי המבקשת לא עמדה בחובתה על פי צו ההרחבה וההסכם הקיבוצי בענף השמירה, לעריכת ביטוח פנסיוני לעובדיה. בית הדין הבהיר כי "הוכח שהנתבעת ביצעה הפרשות חלקיות לפנסיה, אך לא בכל התקופות ולא לכל העובדים", כך שהמחלוקת המרכזית בין הצדדים סבה סביב שאלת גובה הפיצוי המגיע לחברי הקבוצה. בית הדין ציין כי הקבוצה כוללת את עובדי המבקשת, לרבות עובדים לשעבר, שעסקו בתפקידי שמירה ואבטחה בלבד, עבדו למעלה מ- 6 חודשים בשבע השנים הרלוונטיות, ואשר לא בוצעו בגינם הפרשות לפנסיה. אשר לסעד, נקבע כי הדרך הנכונה היא קביעת פיצוי בסכום כולל עבור כל חברי הקבוצה, לפי 6% מהשכר הפנסיוני בהתאם לנתונים המרוכזים שהוצגו במסגרת הליך ההוכחות. הסכום לשנים 2003-2008 נקבע על בסיס שכר היסוד כפי שנמסר בנתוני המבקשת בהתאם לתחשיב מתוקן שהגיש המשיב (בהפחתת סכומים שונים שהמבקשת הצביעה עליהם בגין עובדים שלא השלימו ששה חודשי עבודה ובגין עובדים שקיבלו תשלומים בגין פנסיה) ואילו לגבי השנים 2001-2002 בוצע החישוב לפי 73% מכלל התשלומים ששולמו לעובדים בתקופה זו (מתוך הנחה שזהו שיעורו היחסי של שכר היסוד) על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי.

   

  הבקשה וטענות הצדדים