ע"ע 40989-09-14 המועצה המקומית אליכין נ' גידי חממי

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין חלקי של בית הדין האזורי בתל אביב (סגן הנשיאה שמואל טננבוים ונציגי הציבור גב' חנה נאמן- גלאי ומר צבי זייד; ס"ע 17809-01-12), מיום 23.7.14, במסגרתו התקבלה באופן חלקי בקשת המשיבים לסילוק התביעה כנגדם על הסף ונמחקו חלק מעילות התביעה.

2.כנגד החלטה זו (המהווה כאמור פסק דין חלקי) הגישה המבקשת ערעור לבית דין זה ובמקביל הגישה את הבקשה שלפני, לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות שהושתו עליה – בסך של 2,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.

הרקע לבקשה:

3.המבקשת עבדה במשיבה 1, המועצה המקומית אליכין (להלן - המועצה) החל מיום 1.5.79. במהלך שנת 2008 ניתן פסק בוררות על ידי הממונה על יחסי העבודה בחיפה והצפון, בסכסוך בין מרכז השלטון המקומי להסתדרות המעו"ף בו השתתפה גם המבקשת עם באת כוח מטעמה, ונקבע בו בין היתר כי "במסגרת תוכנית ההבראה על פי הודעת של הגב' סילבי חרבי, תפרוש הגב' חרבי מן העבודה לגמלאות ביום 31.12.08 על בסיס תנאי הפרישה של חוזר משרד הפנים מ – 5/97". בסופו של דבר פרשה המבקשת לגמלאות ביום 30.9.09.

4.בחודש ינואר 2012 הגישה המבקשת תביעה לבית הדין האזורי כנגד המועצה וכנגד ראש המועצה בתקופה הרלוונטית, המשיב 2 (להלן - המשיב). המבקשת טענה כי המשיב התנכל לה על רקע פעילותה בוועד העובדים ו"תפר" לה (כהגדרתה) "תיק של פרישה מרצון" הגם שמעולם לא הסכימה "בהסכמה מלאה ובגמירות דעת" לפרוש מעבודתה. לאור זאת – וכן מטעמים נוספים – סבורה המבקשת כי יש לבטל את פסק הבוררות בכל הנוגע אליה. המבקשת הדגישה כי פסק הבוררות לא יושם בפועל ובהתאם לא סיימה עבודתה ביום 31.12.08 אלא רק תשעה חודשים לאחר מכן, ללא שימוע וללא תנאי הפרישה שאמורים היו להינתן לה. הסעדים להם עתרה המבקשת הינם החזרה לעבודתה במועצה ולחלופין פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, "פיצויים מוגדלים עקב נזק פיסי ונפשי, בגין נזק בלתי ממוני, פגיעה בריאותית פיסית ונפשית קשה" והפרש זכויות פרישה.

המשיבים הגישו כתב הגנה, ובמקביל הגיש כל אחד מהם בנפרד בקשה לסילוק התביעה על הסף. המשיבים טענו, בין היתר, כי המבקשת נטלה חלק בהליך הבוררות כנציגת ועד העובדים ואף הייתה מיוצגת על ידי עורכת דין מטעמה.

5.בפסק הדין החלקי מושא הבקשה קיבל בית הדין את בקשת המשיבים בחלקה, הורה על מחיקת חלק מסעיפי התביעה שהגישה המבקשת (הסעיפים הנוגעים לפיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שאינם כדין), וכן השית עליה הוצאות משפט בגובה 2,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.

בית הדין קבע כי פסק הבוררות מהווה מעשה בית דין בכל הנוגע לסיום יחסי העבודה, ולכן יש לסלק על הסף את עילות התביעה הנוגעות לפיצויי פיטורים ולפיצוי בגין פיטורים שאינם כדין. בית הדין הדגיש כי חוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 קובע פרק זמן של 45 יום לצורך הגשת בקשה לביטולו של פסק בוררות, כאשר במקרה זה חלף זמן ארוך משמעותית מבלי שהובאו טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. בנוגע לשאר עילות התביעה, כמו גם עצם התביעה האישית כנגד המשיב, קבע בית הדין כי אין הצדקה לסילוק על הסף.

הבקשה וטענות הצדדים:

6.במסגרת הבקשה טוענת המבקשת כי סיכויי ערעורה גבוהים, שכן מירב הטענות הן טענות שבעובדה אשר צריכות להתברר במסגרת בירור התובענה. המבקשת טוענת כי פוטרה ולא פרשה כלשון פסק הבוררות, על אף התנגדותה וחרף נסיבות אישיות אשר כלל לא נלקחו בחשבון; פסק הבוררות תוקן תוך הפחתת שכרה בשיעור 10% בתקופה שעד לפרישתה, בלא ליתן לה זכות טיעון קודם לכן; לאחר פסק הבוררות המשיכה לעבוד משך חודשים ארוכים והבינה כי בכך בוטל פסק הבוררות בהתנהגות; בעת פרישתה לא ניתנו לה תנאי חוזר משרד הפנים מחודש מאי 1997 וזאת בניגוד לנאמר בפסק הבוררות; וקיימת הצדקה להארכת מועד להגשת בקשה לביטולו של פסק הבוררות נוכח הלחצים הפסולים שהופעלו עליה על ידי המועצה. עוד טענה כי קיימות עילות רבות לבטלות פסק הבוררות, וביניהן ניהול הבוררות בחוסר סמכות, בניגוד לתקנת הציבור ותוך פגיעה בזכות הטיעון.