ע"ע 39122-04-14, 8480-06-14 אוניברסיטת תל-אביב נ' לוי-אייזנברג

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשתה של אוניברסיטת תל-אביב (להלן- האוניברסיטה) לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת אופירה דגן-טוכמכר ונציג הציבור מר מנחם ירקוני; עב' 4688/09) מיום 18.3.14. בפסק הדין חויבה האוניברסיטה לשלם למשיבה פיצוי כספי בסך של 247,140 ₪ בגין פגם שנפל בהליך פיטוריה, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

הרקע לבקשה:

2.המשיבה, בעלת תואר דוקטור בהיסטוריה של האמנות, הועסקה באוניברסיטה במסלולי הוראה שונים החל משנת 1979. בשנים 2003-2005 נערכו דיונים בוועדות המינויים, היחידתית והאוניברסיטאית, ביחס לאפשרות למנות את המשיבה כחברת סגל אקדמי בכיר עם קביעות. בסופו של דבר, החליטה ועדת המינויים האוניברסיטאית למנות את המשיבה כמרצה בכירה ללא קביעות, לתקופה מיום 1.4.2005 ועד ליום 31.3.2008.

3.לקראת מועד תום מינויה של המשיבה, התקיימו בשנת 2007 דיונים נוספים בעניינה בוועדות המינויים, על מנת לבחון האם לפתוח בהליכים להענקת קביעות. בסופו של דבר החליטה ועדת המינויים האוניברסיטאית – בניגוד לעמדתה של ועדת המינויים היחידתית – על סיום מינויה של המשיבה כמרצה בכירה ובהתאם על הפסקת העסקתה באוניברסיטה ביום 31.3.08.

4.בחלוף כשנה לאחר סיום העסקתה, הגישה המשיבה תביעה לבית הדין האזורי ועתרה למתן צו עשה להשבתה לעבודה באוניברסיטה ולתשלום מלוא שכרה ממועד פיטוריה ועד למועד השבתה לעבודה, וכן להורות על מתן קביעות או על הקמת ועדת מינויים נוספת לצורך מתן קביעות. לחלופין, עתרה המשיבה לפיצוי בגין אובדן פנסיה מוקדמת, שכן יכולה הייתה לצאת לפנסיה מוקדמת כשנה לאחר פיטוריה (עם הגיעה לגיל 58). עוד עתרה המשיבה, לחלופין ובמצטבר, לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין פגיעה בשם הטוב ובמוניטין, פיצוי מכוח הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 בגין אפליה פסולה מחמת גיל וכן פיצוי בגין אובדן צבירת חודשי שבתון.

5.בפסק הדין מושא הבקשה קיבל בית הדין את תביעת המשיבה בחלקה. בית הדין קבע כי לא עלה בידי המשיבה להוכיח כי ההחלטה בעניינה התקבלה על יסוד שיקולים פסולים או כי הייתה נגועה בשיקולים זרים או באפליה מטעמי גיל. עם זאת, קבע בית הדין כי נפל פגם בהתנהלות ועדת המינויים האוניברסיטאית, מעצם כך שלישיבת הוועדה כלל לא הובאה לדיון ולהצבעה המחלוקת שבין הרקטור לבין דיקאן הפקולטה לאומנות בדבר הארכת תקופת הניסיון של המשיבה לסמסטר נוסף על מנת לאפשר לה להשלים את תיקה האקדמי. בית הדין קבע כי הרקטור הסיר, בתחילת ישיבת ועדת המינויים, את הצעת הפקולטה להארכת תקופת הניסיון מסדר היום, ולא העלה כלל בפני הוועדה את האפשרות האמורה, על אף שבנסיבות העניין ראוי היה שיעשה כן.

6.בכל הנוגע לפסיקת הסעד הראוי, שקל בית הדין מחד את הנזק שנגרם למשיבה מכך שנשללה ממנה האפשרות להאריך את תקופת הניסיון, ומאידך את האפשרות לפיה גם אילו הוארך הניסיון, לא היה בכך כדי לקדם את מתן הקביעות, וקבע כי אין אפשרות להשיב את הגלגל לאחור ולהאריך למשיבה את תקופת הניסיון. בנסיבות אלה, קבע בית הדין כי ראוי לפצות את המשיבה בפיצוי כספי בשיעור 18 חודשי שכר, בהתאם לשכר חודשי של 13,730 ₪ ובסך הכול 247,140 ₪. בנוסף, חייב בית הדין את האוניברסיטה לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

תביעת המשיבה לפנסיה מוקדמת נדחתה, כמו גם התביעות לפיצוי בשל פגיעה בשם הטוב, במוניטין ולשון הרע וכן הפסד חודשי השבתון.