ע"ע 38572-10-13

, את מלוא הסכום הפסוק בגין רכיב זה במסגרת תיק ההוצאה לפועל (להלן – הסכום המעוכב).

המבקשת לא הפקידה במועד את הסכום המעוכב, וזה הופקד ביום 25.6.15. ביום 28.6.15 הגישה את הבקשה דחופה שלפני להארכת המועד להפקדת הסכום המעוכב, עד למועד ההפקדה בפועל. עוד עתרה המבקשת למתן צו עיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין עד למתן החלטה בבקשה.

במסגרת הבקשה נטען, בין היתר, כי בשל טעות אנוש של בא כוחה של המבקשת, אשר סבר כי די בכספים המעוקלים אצל צד ג', לא הופקד הסכומים בגובה יתרת החוב בקופת ההוצאה לפועל. עוד נטען כי ביום 9.6.15 הגיש המשיב בקשה לחידוש הליכי ההוצאה לפועל בטענה כי הסכום המעוכב לא הופקד, וראש ההוצאה לפועל נענה לבקשתו. לטענת המבקשת, דבר חידוש ההליכים נודע לה רק ביום 21.6.15, מועד שבו נמסר לה כי הוטל עיקול נוסף העומד על סך של 126,871 ₪, זאת בנוסף לשלושת העיקולים הקיימים. לטענת המבקשת, מיד עם גילוי הטעות, היא פעלה להפקדת מלוא הסכום המעוכב, והסכום של 127,430 ₪, העולה אף הוא על יתרת החוב הרשומה בתיק ההוצאה לפועל, שולם כבר ביום 25.6.15. בנסיבות אלה, כך נטען, בהתחשב בהתנהגות המשיב, לעובדה שעיקולים העולים פי כמה וכמה על גובה סכום החוב, ולכך שהטעות תוקנה מיד עם גילויה, לא יהיה בעיכוב הקצר בהפקדתו משום פגיעה במשיב. לפיכך, לטענת המבקשת, יש הצדקה להאריך את המועד להפקדת הסכום המעוכב עד למועד ההפקדה בפועל, היינו עד ליום 25.6.15, ולהורות כי עיכוב הביצוע עומד על כנו, ולחילופין לשוב ולהורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

בהחלטתי מיום 29.6.15 ניתן צו לעיכוב ביצוע ארעי עד להכרעה בבקשה, וכן התבקשה תגובת המשיב.

בין לבין, ביום 5.7.15 הודיעה המבקשת כי בעקבות הפקדת מלוא יתרת החוב, נערת רשם ההוצאה לפועל לבקשתה והורה על ביטול כל ההליכים כנגדה, לרבות העיקולים שהוטלו אצל צדדי ג'.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי לא נתפסו כספים מעבר לסכום החוב, והוא פעל כדין בהתאם להחלטות בית הדין, והמתין כנדרש. עוד נטען כי משעה שהמבקשת לא פעלה לפי החלטת בית הדין, ההחלטה מבוטלת. עוד צוין כי למבקשת היה חלון הזדמנויות, ומשלא ניצלה אותו, אין לה להלין אלא על עצמה. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיב, יש לתת לו לקבל את כספיו, ולדחות את הבקשה, תוך חיוב המבקשת בהוצאות משפט ראויות ונכונות שיקפו את הוצאותיו בפועל.

בתשובה לתגובת המשיב חוזרת המבקשת על האמור בבקשתה ומדגישה כי האיחור בהפקדת הסכום לא גרם לשינוי ממש באיזון בין האינטרסים של הצדדים. עוד צוין כי קיים חשש כי תתקשה המבקשת להיפרע מהמשיב, כלל שתשלם לו את מלוא הכספים השנויים במחלוקת באופן מיידי ולאחר מכן יתקבל ערעורה. כן נטען כי טענות המשיב ביחס להוצאותיו עקב חידוש ההליכים אינן רלוונטיות לבקשה זו. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, יש הצדקה להורות על עיכוב ביצוע בכפוף להפקדת מלוא יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל, כי אחרת דחיית הבקשה עלולה לרקן הליך הערעור. עוד מבוקש שלא להשית על המבקשת הוצאות בגין בקשה זו, שכן אין מדובר במקרה של זלזול או התעלמות בהחלטת בית הדין, אלא בטעות בתום לב שתוקנה מייד עם גילויה, בלא שנגרם למשיב שינוי לרעה במצבו.

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות העניין ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהאריך את המועד להפקדת הסכום המעוכב. על פני הדברים צודקת המבקשת בטענה כי איחור בהפקדת יתרת החוב לא גרם לשינוי באיזון בין הצדדים. בנוסף, מהחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 1.7.15 עולה כי מלוא סכום החוב כבר הופקד ומעוכב בתיק, ובהתאם לכך הוא הורה על ביטול כל ההליכים כנגד המבקשת.

סוף דבר - הבקשה להארכת מועד להפקדת הסכום המעוכב מתקבל עד למועד ההפקדה בפועל. עם זאת, הואיל והמשיב נדרש להליך זה, בשל מחדל וטעות של המבקשת ואיחור בהפקדה, גם אם נעשו בתום לב, תישא המבקשת בהוצאות בקשה זו בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו למשיב בתוך 30 ימים מהמועד מסירת ההחלטה.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ה (13 יולי 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.