ע"ע 38077-09-15,"ע 3850-09-15

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה ברוינר- ישרזדה ונציגי הציבור מר יוסף קשי ומר יצחק אופנהיים; ס"ע 45971-04-12), שבו התקבלה בחלקה תביעתו של מר סלימאן אלבאזאת (להלן –העובד) כנגד מעסיקתו אלומיניום קונסטרקשיין פרו בע"מ (להלן – החברה). באותו פסק דין נדחתה התביעה שכנגד שהגישה החברה לפיצוי בגין נזקים שלטענתה גרם לה העובד.

כפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, העובד, תושב הרשות הפלשתינית, עבד במפעלה של החברה במישור אדומים. בית הדין האזורי קבע כי על יחסי הצדדים חל הדין הישראלי ועל קביעה זו אין ערעור לפנינו. בית הדין קבע את תקופת העבודה, וקבע כי בנסיבות שבהן פוטר העובד הוא זכאי לפיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 10,000 ₪, בנוסף להפרשי הצמדה וריבית. כמו כן נפסקו לזכות העובד הפרשי דמי הבראה, הפרשי פדיון חופשה, ופיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה. בית הדין האזורי דחה את תביעת העובד לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, את טענתו לתחולת צו ההרחבה בענף המתכת וכן את התביעה לגמול בעד עבודה בשעות נוספות. התביעה שכנגד נדחתה כאמור במלואה.

שני הצדדים הגישו ערעור על חלק מקביעותיו של בית הדין האזורי, ולהלן נתייחס לרכיבי ערעוריהם.

ערעור החברה על דחיית התביעה שכנגד לפיצוי על נזקים שלטענתה גרם לה העובד: בית הדין האזורי דחה את התביעה שכנגד בין היתר מהטעם שלא הוכח שהעובד הוא זה שגרם לנזקים מושא התביעה. מדובר בקביעה עובדתית, המבוססת על הראיות שהיו בפני בית הדין והתרשמותו מהן, ולא מצאנו להתערב בה.

ערעור החברה והעובד בקשר לזכויותיו עם סיום קשר העבודה:

1. לטענת החברה, העובד פוטר בשל נזקים שגרם לה וכן התנהלותו עובר לפיטוריו, כמפורט בזימון לשימוע, ועל כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת. מנגד, טען העובד כי פוטר בשל סירובו לחתום על חוזה עבודה חדש, שבו נדרש לוותר על זכויותיו, בכך שיסכים כי הדין הירדני חל על יחסי הצדדים בתקופת עבודתו בעבר, וכדי לגרום לכך שעובדי החברה האחרים יחתמו על חוזה כאמור, עקב חששם מפיטורים.