ע"ע 37128-07-16

זו להכרעת בית הדין האזורי בכל הנוגע לרכיבים הרלוונטיים לערעור בלבד.

• תמורה בגין עבודה בשעות נוספות: נקבע, בהסתמך על מכלול חומר הראיות ובכלל זה דיווחי הנוכחות החלקיים ודוח הפעילות הממוכן (דוח "אדם"), כי המשיבה הועסקה בשעות נוספות לכל הפחות משך 6 חודשים, בגינן לא שולמה לה תמורה וכי המבקשת בחרה לעצום עיניה ולהימנע ממעקב אחר שעות העבודה. בקשר לכך נקבע, בין היתר, כי מנהלת המבקשת העידה שלא שולמה למשיבה תמורה בגין עבודה בשעות נוספות עד לשנת 2013, למרות ששבוע העבודה הרגיל כלל עבודה בימי ו', נוסף על עבודה של 9 שעות מדי יום בימות השבוע; טענות המבקשת לפיה המשיבה עסקה בענייניה הפרטיים במקום העבודה וגם בעבודה נוספת נטענו באופן כללי, ללא ראשית ראיה לכך; לא הוכחה טענת המבקשת בדבר מתן הפסקות למשיבה מדי יום; גרסתה של המשיבה ביחס לדיווחי הנוכחות החלקיים לא נסתרה; לא הוצגה כל פנייה בכתב לעובדים בכלל ולמשיבה בפרט מאת מנהלת המבקשת, המעידה על הדרישה להחתים כרטיס נוכחות באופן סדיר ועל האיסור לעבוד בשעות נוספות; במרבית תלושי השכר לא מפורטים מספר ימי העבודה ושעות העבודה הנכונות של המשיבה, אלא מופיע נתון קבוע של 198 שעות עבודה, אשר מעיד, כשלעצמו, על העסקה בשעות נוספות; על פי תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן – חוק הגנת השכר), החל מחודש פברואר 2009 הנטל לסתור את גרסת העובד לזכאות לגמול שעות נוספות, מוטל על כתפי המעסיק (עד היקף של 60 שעות נוספות לחודש).

  כפועל יוצא מקביעות אלה, ובהעדר נתונים בדבר היקף של השעות הנוספות בהן הועסקה המשיבה, חישב בית הדין את התמורה על דרך האומדנה, ביחס ל- 71 חודשי עבודה בהן עבדה המשיבה מעבר למיכסה, בסך של 1,000 ₪ לחודש, כסך שנתבע על ידי המשיבה, וחייב המבקשת לשלם לה סך של 71,000 ₪.

   

• פדיון חופשה: בית הדין דחה את טענת המבקשת לפיה משהמשיבה לא דיווחה על נוכחותה באופן מלא, ניתן להתייחס לכל יום בו לא החתימה את כרטיס הנוכחות כיום חופשה וקבע שטענה זו לא מצאה ביטוי בעדויות עדי המבקשת; ימים אלה לא נכללו ברישומי החופשה של המבקשת; לא הוכח כי למשיבה ניתנה האפשרות הטכנית להחתים כרטיס נוכחות מדי יום או שהיא נדרשה לעשות כן; כן נקבע כי היעדר רישום מסודר ונכון של ימי החופשה בתלושי השכר מהווה הפרה של סעיף 24 לחוק הגנת השכר; המבקשת לא הציגה פנקס חופשה כדין ולא הוכח כי המשיבה ניצלה ימי חופשה, מעבר לניצול ימים בודדים בהם הודתה; אשר לפדיון חופשה ששולם למשיבה במהלך תקופת העבודה, הסתמך בית הדין על הפסיקה לפיה ככל ששולם לעובד פדיון חופשה טרם תמה תקופת העבודה, אין מקום לקזזו (ע"ע (ארצי) 324/05 ריבה אצ'ילדייב- עמישב שרותים בע"מ (27.3.06)). בית הדין קבע, לפיכך, כי המשיבה זכאית לפדיון 67 ימים, לאחר הפחתת 10 ימי חופשה שנוצלו לפי הודאת המשיבה, לפי ערך של 319 ₪, ובסך 21,373 ₪.

   

• לאור התוצאה חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד, כאמור לעיל.

   

   

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין אשר סב על שלושה נושאים: גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה וסכום ההוצאות. במקביל להגשת הערעור הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דין בכפוף להפקדת מלוא הסכום הפסוק בקופת בית הדין.

הבקשה והטענות הצדדים: