הר וגבע השקעות ובניה בע"מ נ' יוסף נבו ברוך

השופט רועי פוליאק

1. בית הדין האזורי בירושלים (השופט רועי קרת ונציגי הציבור מר שמואל רבלין ומר יעקב משה; סע"ש 27580-03-14), חייב את המבקשת לשלם למשיב שכר עבודה בגין החודשים אוקטובר וחלק מנובמבר 2013 בסך של 15,000 ₪ ברוטו, וכן השתתפות בהוצאות, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסך 1,500 ₪.

    

2. ביום 18.2.17 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. בהחלטה מיום 12.3.17, הוארך המועד להגשת ערעור עד ליום 15.3.17. ביום 22.3.17 הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע פסק הדין.

    

3. המבקשת טוענת, בבקשה הנתמכת בתצהיר של מנהלה, כי מאזן הנוכחות נוטה לטובתה. לטענת המבקשת, ככל שתשלם למשיב את הסכום הפסוק לא ניתן יהיה להיפרע ממנו אם יתקבל הערעור. בקשר לכך נטען כי בבית משפט השלום הוגשה כנגד המשיב בקשה לעיקול זמני על סך 218,939 ₪, בשל חובותיו לבנק, ובנוסף, הוא חב כספים לא מעטים לנושים רבים. עוד צוין כי, בהסתמך על עדותו של המשיב בבית הדין קמא לפיה קיבל דמי אבטלה בשנת 2013 כולל שכר ינואר 2014 במקביל לשכרו מהמבקשת, ערכה המבקשת סימולציית חישוב שכר המגיע לו בהתאם להוראות פסק הדין, ולאחר תשלומי המיסים התברר שלמשיב לא יוותר דבר, והוא אף חב למבקשת. בנסיבות אלה, כך נטען, הנזק הצפוי למבקשת אם יתקבל הערעור בלא עיכוב הביצוע עולה על הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע. המבקשת מוסיפה וטוענת כי סיכוייה לזכות בערעור גבוהים מאוד. בקשר לכך נטען כי המשיב הצהיר בטופס 101 שהוא לא עבד החל מחודש אוקטובר 2013 ואילך. לאור האמור, טוענת המבקשת כי יש הצדקה להיעתר לבקשתה ולעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

    

4. המשיב מתנגד לבקשה בהתבסס על הכלל לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בפסק דין כספי. המשיב טוען כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק כראוי ומבוסס בעיקר על קביעות עובדתיות שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן. לטענת המשיב מדובר בתשלום שכר עבודה שהוא היה זכאי לקבלו לפני למעלה משלוש שנים, וטענת המבקשת לפיה המשיב הפסיק להגיע לעבודה בתקופה בגינה לא שולם לו שכר נדחתה על ידי בית הדין האזורי. כן צוין כי אין קשר בין ניכויי מס אותה טוענת המבקשת שעליה לנכות המשיב, לבין חיוביה של המבקשת בפסק הדין. עוד נטען, כי בית הדין האזורי בחן את כל טענות המבקשת ודחה אותן אחת לאחת, בציינו כי התנהלותה הרשלנית ואי בדיקת דיווחי הנוכחות בזמן, היתה הגורם שהביא למחלוקת האם המשיב עבד בתקופה הרלוונטית אם לאו. אשר לסיכויי החזרת התשלום, טוען המשיב כי המבקשת לא הביאה אסמכתאות בדבר חובותיו, פרט לבקשה לעיקול זמני, ומכל מקום הוא פועל על מנת להסדיר את החוב מול הבנק. לטענת המשיב, בנסיבות אלה, נזקו המתמשך בשל הלנת שכרו גבוה מהנזק שייגרם למבקשת, אשר ממשיכה להחזיק בכספים להם הוא זכאי למזה כשלוש וחצי שנים.

    

5. בתשובה לתגובת המשיב חוזרת המבקשת על האמור בבקשה ומדגישה כי המשיב לא המציא כל ראיה לכך שהוא הגיע להסדר כלשהו עם מי מנושים. עוד צוין כי בשל הבקשה לעיכוב ביצוע, לא דיווחה המבקשת לרשויות המס על תלוש שכר חודש אוקטובר 2013 שהנפיקה למשיב, ולא תיקנה את דיווחיה לרשויות המס לשנת 2013, ומכל מקום מתלוש השכר עולה כי המשיב נותר לה חוב מעל 1,000 ₪.

    

6. נקודת המוצא בסוגיה, היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"ע (ארצי) 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ – מוחמט סווחטורק (14.6.2012); ע"ע (ארצי) 44633-10-12 דימיטרי סביניך - צוות 3 בע"מ ( 8.4.2013). אשר ליחס שבין השיקול הנוגע לסיכויי הערעור לבין השיקול שעניינו מאזן הנוחות, נקבע כי "קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך" (עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ. וייס, מיום 22.9.10).