ע"ע 35820-06-16

השופט אילן איטח 

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת דלית גילה ונציגות הציבור גב' עידית סלומון וגב' מיכה גור; סע"ש 46661-10-12 וסע"ש 46702-10-12), עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת.

2. בהחלטתי מיום 1.9.16 ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי עד למתן החלטה בבקשה.

    

   רקע

3. בקליפת אגוז אציין כי בבית הדין האזורי התבררה תביעה כספית שהגישה המשיבה נגד עמותת קרן לחיים (להלן - המבקשת), אשר מפעילה מספר צהרונים בגנים עירוניים, באחד מהם הועסקה המשיבה כגננת. התביעה הוגשה תחילה גם נגד עיריית חיפה בטענה כי העיריה אחראית על הפעלת מערכת החינוך העירונית והיתה שותפה לעמותה בהעסקת המשיבה, אך בתום ישיבת ההוכחות הסכימו הצדדים על דחיית התביעה נגד העיריה ובהתאם ניתן ביום 9.12.14 פסק דין חלקי.

4. בית הדין האזורי, בפסק דינו מיום 19.5.16, קיבל את תביעת המשיבה בעיקרה. בית הדין העדיף את גרסתה המהימנה של המשיבה על פני גרסתם של נציגי המבקשת, שנמצאו חסרות ולא מדויקות, ולאחר שהכריע בשאלות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים וחייב את המבקשת לשלם למשיבה יתרת פיצויי פיטורים בסך 2,857 ₪, בתוספת פיצויי הלנה בסך 5,000 ₪; הפרש תמורת הודעה מוקדמת בסך 416 ₪; פיצוי על פיטורים שלא כדין, הפרת חובת השימוע, עוגמת נפש, הפרת הסכם העבודה, ואובדן דמי אבטלה בסכום כולל של 14,400 ₪ (6 משכורות) (להלן – הפיצוי). נקבע כי לסכומים אלה יווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הפסקת יחסי העבודה (18.8.12) ועד לתשלום בפועל. לאור התוצאה חויבה המבקשת לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך 3,500 ₪, תוך הפחתת סך 500 ₪ אותם חויבה המשיבה לשלם למבקשת בשל תיקון כתב התביעה. בנוסף לכך, חוייבה נציגתה של העמותה, גב' גלית שמש (היום גם באת כוחה), להשתתף באופן אישי בהוצאות המשיבה בסכום של 1,500 ₪, מעבר לסכום בו חוייבה העמותה (להלן – ההוצאות האישיות). תביעת המשיבה לדמי מחלה נדחתה.

   הבקשה וטענות הצדדים

5. המבקשת טוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. לטענתה, היא מפעילה צהרונים בשיתוף עם העיריה, למען משפחות מועטות יכולת, וגם פרויקט לנערים בסיכון בשיתוף עם המוסד לביטוח לאומי, כך שכמעט כל המקורות הכספיים עליהם נסמכת הינם מתרומות. בנוסף, הציגה המבקשת תדפיסי חשבונה המעידים שמצבה הכלכלי לא מזהיר, וכל מכה במאזנה עלול לסכן את המשך פעילותה וגם גזל מפיותיהם של ילדים בסיכון ושל עובדי העמותה. כן נטען כי ההסתמכות על טוב ליבם של התורמים אינה מהווה ביטחון מספק לכך שהעמותה תמשיך להתקיים ולספק לילדים הבאים בשעריה חינוך, העשרה וארוחה חמה לה הם זקוקים יותר מכל. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, הנזק שייגרם לה בהעמדת הסכום הפסוק לטובת המשיבה באופן מידי, גדול לאין שיעור לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיבה אם תמתין עד להכרעה בערעור. עוד צוין כי שכרה של המשיבה במקום עבודתה הקודם לא היה גבוה, כך שלא בטוח שתוכל להשיב את הסכום הפסוק, אם יתקבל הערעור.

6. המבקשת מוסיפה וטוענת כי סיכוייה לזכות בערעור גבוהים, שכן בית הדין התעלם מעובדות שהוצגו לפניו. יודגש כי ערעור המבקשת מכוון נגד שני רכיבים בלבד בפסק הדין: הפיצוי וההוצאות האישיות. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי שגה בית הדין במסקנה לפיה המשיבה פוטרה שלא כדין, שכן למרות שהיו למבקשת מספר הזדמנויות לוותר על שירותי המשיבה היא לא עשתה זאת ונתנה לה גיבוי מלא עד אשר לא הותירה לה המשיבה ברירה וגרמה למבקשת להודיע למשיבה על סיום יחסי העבודה ביניהן; שגה בית הדין בכך שקבע שהמבקשת התנהגה בחוסר תום לב, בעוד שהמשיבה ביקשה כל העת לחפש מקום עבודה חדש, כשזמני עבודה במקום החדש לא הסתדרו עם הזמנים במקום עבודתה אצלה המבקשת; הוכח שהמשיבה ויתרה במיוזמתה על זכות לעריכת שימוע, במטרה לסגור את "הפרשה" כמה שיותר מהר, ואף נערכו לה מספר שיחות בירור, על אף שלא היתה מעוניינת בכך; למבקשת נגרמה עוגמת נפש בשל התנהגותה של המשיבה במספר תקריות לא נעימות, עד שהגיע הקש ששבר את גב הגמל בדמות אירוע הגניבה; שגה בית הדין בכך שקבע, בניגוד לעובדות שהוצגו בפניו, כי המבקשת הפרה הסכם עם המשיבה, בעוד שכלל לא הוכח שהובטח לה המשך עבודה; לא היה מקום לפסוק לטובת המשיבה פיצוי בשל אובדן דמי אבטלה, שעה שהמשיבה קיבלה הודעת פיטורים אך לא הציגה אותה לפני הביטוח הלאומי. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע פסק הדין, וכן להורות על עיכוב ההליכים שנפתחו בלשכת ההוצאה לפועל.

7. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי יש לדחותה, שכן סיכויי הערעור קלושים ומאזן הנוחות נוטה לטובתה. המשיבה מציינת כי היא נקטה בכל הדרכים על מנת למנוע אי נעימות מיותרת ולאפשר למבקשת או מי מטעמה לסיום המחלוקת בצורה עניינית, וכי הגישה בקשה לביצוע פסק הדין ללשכת ההוצאה לפועל בטרם הוגשה על ידי המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע. בעיקרו של דבר נטען כי מדובר בערעור על פסק דין כספי וכי אין חשש ממשי שאם תזכה המבקשת בערעור לא תוכל להיפרע מהמשיבה. לטענת המשיבה סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט כראוי ואין הצדקה להתערב בו. עוד נטען כי הערעור רובו ככולו סב על קביעות עובדתיות לרבות קביעות הנסמכות על התרשמותו של בית הדין ממהימנות העדים שהעידו בפניו, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן.