ע"ע 34098-09-16

השופטת רונית רוזנפלד 

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 2.8.16 (השופט דורי ספיבק ונציגת הציבור גב' הלן הרמור; סע"ש 48716-10-14). בפסק הדין דחה בית הדין האזורי את תביעת המבקשת נגד המשיבה (להלן: משרד החינוך), ופסק כי על המבקשת לשאת בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח. בבקשתה מבקשת המבקשת להורות על עיכוב ביצוע חיובה בהוצאות המשפט.

הרקע לבקשה

2.המבקשת היא מורה למקצועות ערבית ועברית. בית הדין האזורי קבע כי בשנת הלימודים תשע"ד (2013-2014) הועסקה המבקשת על בסיס חוזה מיוחד בבית הספר אבן רושד בטייבה, בהיקף משרה של 12 שעות שבועיות. במהלך שנת לימודים זו בוצעה לה הערכה על ידי מנהל בית הספר, שבסופה ניתנה לה המלצה למתן קביעות. לקראת שנת הלימודים תשע"ה (2014-2015) הגישה המבקשת בקשה לשיבוץ לצורך תחילת עבודה במעמד של עובדת קבועה, כאשר ישובי היעד שהוגדרו על ידה היו טייבה, טירה, קלנסווה, לוד ורמלה. המבקשת קיבלה ניקוד על בקשתה בהתאם ל"נוהל העברות, שיבוצים והשלמות", ובהמשך לכך, שובצה על ידי ועדת השיבוצים, לפי תקן פנוי ובהתאם למיקומה בתור השיבוצים באותה העת, לבית הספר 'אל ג'ואריש' ברמלה במעמד של עובדת קבועה.

ביום 29.10.14 הגישה המבקשת תביעתה לבית הדין האזורי, בה טענה כי היא זכאית ללמד בבית הספר "אבן רושד" בטייבה וכי יש לפצותה בגין עגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לה בשל העברתה לבית הספר ברמלה, בפיצוי כספי אותו העמידה על סך 30,000 ש"ח. בד בבד הגישה בקשתה למתן סעדים זמניים להחזרתה לאותו בית ספר. ביום 15.1.15 הגישה המבקשת כתב תביעה מתוקן בו כללה, נוסף על הסעדים שנמנו לעיל, גם טענות על אפליה ופיצוי בגינה. בכתב התביעה המתוקן תבעה סך 151,000 ש"ח.

פסק הדין של בית הדין האזורי

3.בפסק הדין עמד בית הדין האזורי על הקריטריונים הרלוונטיים ב"נוהל העברות, שיבוצים והשלמות" הקיים במגזר הערבי של מערכת החינוך הממלכתי מזה כעשרים שנה, וכן על פסיקתו של בית דין זה ובית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בנוגע לנוהל זה. לאור זאת קבע בית הדין האזורי כי לא נפל פגם כלשהו בתהליך שיבוץ המבקשת בבית ספר ברמלה. בתמצית יצוין כי בית הדין האזורי קבע, ש"מהראיות עולה, והדבר לא נסתר על ידי התובעת, כי מיקומה של התובעת בתור ללמד בעיר טייבה – היא העיר שבה היא מבקשת ללמד – היה 26 ביום התכנסות ועדת השיבוצים, כך שקדמו לה בתור לא פחות מ- 25 עובדי הוראה קבועים אחרים. בית הספר שבו שובצה התובעת ברמלה הוא בית ספר שבו היא עצמה לימדה במשך שנתיים רצופות עובר לעבודתה בטייבה, והוא ממוקם באחד מיישובי היעד שהיא עצמה ביקשה להיות משובצת בהם". בית הדין הוסיף ודחה את יתר טענותיה של המבקשת בנוגע לצמצום מיותר בתקן המורים של בית הספר בטייבה, ניוד לכאורה של תלמידים מבית ספר אחד למשנהו, זכאותה למעמד של עובדת קבועה ועל העברתה "העברה יוזמה". כמו כן דחה בית הדין האזורי את טענת המבקשת אודות אפלייתה, מאחר שאלה לא נתמכו אפילו לא בראשית ראיה, ואף לא הוסברו על ידה במהלך עדותה לפניו. לאור האמור דחה בית הדין האזורי את התביעה וחייב את המבקשת בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.

הערעור

4.ביום 14.9.16 הגישה המערערת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. בערעורה הפנתה המבקשת לטעויות עובדתיות ומשפטיות שנפלו לטענתה בפסק הדין של בית הדין האזורי. בתמצית, טוענת המבקשת בערעורה כי היה על בית הדין לאפשר לה לזמן עדים לצורך הוכחת טענת האפליה; כי לא היה מקום לקבוע שהארכת תקופת הניסיון של מורה אפשרית על ידי המלצת מנהל בית ספר בלבד; כי היה על בית הדין להתייחס להוראות תקנון שירות עובדי ההוראה, אשר הוא, לשיטתה, המקור הנורמטיבי לתביעתה; כי טענת המשיבה בדבר היותה חתומה על חוזה מיוחד נועדה לעקוף את הוראות החוק על מנת למנוע ממנה לקבל קביעות, וכי טענה זו "אינה כדין וחסרת תום לב"; כי במועד העברתה היא הייתה עובדת קבועה, ועל כן, חלות עליה הוראות הנוהל לעניין העברה יזומה; כי היא הייתה ראשונה בתור כששובצה לבית הספר בטייבה. על כן טענה המבקשת כי יש לבטל את פסק הדין ולקבל את תביעתה. כמו כן טענה המבקשת כנגד סכום ההוצאות שנפסק לחובתה בסך 10,000 ש"ח, באשר שיעור ההוצאות מהווה ענישה חמורה כלפיה, מורה שבסיס שכרה עומד על 2,800 ש"ח.

הבקשה לעיכוב ביצוע

5.ביום 6.10.16 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע, בה ביקשה לעכב את תשלום סכום ההוצאות שנפסק לחובתה. בבקשתה טענה המבקשת כי היא מורה קבועה המועסקת במשיבה, ואין חשש לגביית סכום ההוצאות שכן היא מקבלת את משכורתה מן המשיבה. כמו כן, אי גביית סכום ההוצאות בשלב זה לא יגרום למשיבה נזק כלשהו. המבקשת הוסיפה כי היא "אישה נורמטיבית שאין כנגדה תיקי הוצל"פ ומנהלת אורח חיים נורמטיבי לחלוטין, ומן הדין והצדק לאפשר לה לשמוע הכרעת בית הדין הנכבד בערעור שהגישה טרם תשלם הוצאות ההליך שהיה בפני בית הדין קמא". המבקשת ציינה עוד כי ביכולתה להמציא ערבות צד ג', של בעלה שהינו עורך דין, להבטחת ההוצאות עד להכרעה בערעור.

6.בתגובתה התנגדה המשיבה לבקשה וטענה כי המבקשת לא ציינה ולו טעם אחד שיש בו לבסס סיכוי טוב לזכייתה בערעור. כמו כן, המבקשת לא ציינה האם קיים חשש לנזק בלתי הפיך אם תשלם את סכום ההוצאות שנפסק. מכל מקום, אין במקרה זה כל חשש כי כספה של המערערת יוחזר לה אם יתקבל ערעורה.