ע"ע 31660-01-12

השופטת לאה גליקסמן:

1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (סגן הנשיאה (כתוארו דאז) אייל אברהמי ונציגי הציבור גב' אריאלה אשל ומר יעקב לוזון; תע"א 2962-07), שבו נדחתה תביעתם של המערערים לתשלום כספים המגיעים להם, לטענתם, על יסוד פסק בוררות שניתן בעניינם על ידי רשות השיפוט הארצית של הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן – רשות השיפוט).

   השתלשלות האירועים עובר להגשת התביעה מושא הליך זה:

2. המערערים עבדו קרוב לעשר שנים בהנהלת רשות השיפוט של ההסתדרות, במעמד של "נבחרים". מר בר מגן כיהן בתפקידו עד יום 15.6.1995, ומר גמליאל כיהן בתפקידו עד יום 31.5.1995.

3. לאחר שלא נבחרו מחדש לתפקידיהם פרשו המערערים לפנסיה מוקדמת, שהייתה "פנסיה תקציבית", דהיינו שולמה על ידי ההסתדרות.

4. בין המערערים לבין ההסתדרות נתגלעה מחלוקת בנוגע לזכויותיהם בתקופת הפנסיה המוקדמת. בכתב התביעה שהוגש לרשות השיפוט בשנת 1999 (נספח ב' לבקשה לדחיית התובענה על הסף - מוצג יב' למוצגי המערערים) טענו המערערים כי על ההסתדרות להמשיך להפריש לקרן הגמלאות המרכזית את חלקה בדמי הגמולים לקג"מ, וכן את חלקה לקרן השתלמות. הסעד שנתבקש על ידי המערערים בכתב התביעה לפני רשות השיפוט היה לצוות על ההסתדרות להפריש עבור המערערים את חלקה בדמי גמולים לקג"מ ממלוא שכרם של המערערים כפי שהיה עובר לפרישתם לפנסיה תקציבית, וכן להפריש את חלקה לקרן השתלמות מסכום הפנסיה התקציבית המשולם להם. כל זאת, "למפרע מיום פרישתו של כל אחד מהתובעים לפנסיה תקציבית, ועד הגיע כל אחד מהתובעים לגיל 65, לפי החישוב של החוב המגיע ביום התשלום לקג"מ ולכל אחת מקרנות ההשתלמות הנ"ל, לשם שמירת מלוא זכויות כל אחד מהתובעים". כמו כן, עתרו המערערים "להתיר לכל אחד מהתובעים להגיש בעתיד לרשות השיפוט תביעה נוספת לפיצויים בגין נזקים העלולים להיגרם ובמידה בה ייגרמו נזקים בגין אי הפרשת חלקה של הנתבעת עבור התובעים לקג"מ ולקרנות ההשתלמות בה חברים התובעים כמפורט לעיל".

5. ביום 11.3.2001 ניתן פסק דינה של רשות השיפוט (להלן – פסק הבוררות). בפסק הבוררות חויבה ההסתדרות להפריש עבור המערערים את חלקה בדמי הגמולים לקג"מ ממלוא שכרם כפי שהיה עובר לפרישתם לפנסיה תקציבית, וכן את חלקה לקרן השתלמות מסכום הפנסיה התקציבית שלהם. בפסק הבוררות נקבע כי ההפרשות וההפקדות לקג"מ ולקרן השתלמות ייעשו כסדרן החל מחודש פברואר 2001 ועד הגיעם של המערערים לגיל 65. בכל הנוגע להפרשות בגין התקופה שממועד פרישתם של המערערים לפנסיה תקציבית ועד חודש פברואר 2001 נפסק כי "ישולם על פי חשבון שייערך על ידי קג"מ וקרן ההשתלמות ... לפי העניין (להלן – החובות). במידה שלא תהיה אפשרות לקרנות הנ"ל על פי הוראות הדין לקבל את החובות הנ"ל, ישולמו הם ישירות .." לכל אחד מהמערערים. בכל הנוגע למר גמליאל נפסק כי יש להפחית מהחוב בגין העבר בגין הפרשות לקג"מ את החוב בעד התקופה 11.9.1996 עד חודש פברואר 1999, תקופה שבה הוא עבד בקג"מ ובעדה אינו זכאי להפרשות לקג"מ.

6. ההסתדרות לא השלימה עם פסק הבוררות, ולא קיימה אותו לאחר שניתן. בהמשך לו התקיימו הליכים שונים בין הצדדים במשך תקופה ממושכת (פירוט ההליכים הנוספים בין הצדדים מפורט בפסק דינו של בית הדין האזורי שבו נדונה בקשת ההסתדרות לבטל את פסק הבוררות: עב (ת"א) 2143/03 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – רפי גמליאל ואמנון בר מגן (6.12.2004)). בסופו של יום, נדחתה בקשתה של ההסתדרות לביטול פסק הבוררות, ופסק הבוררות שניתן על ידי רשות השיפוט אושר.