ע"ע 2986-03-13

1.במהלך הדיון בערעור ציין בית הדין לפני הצדדים את הערותיו:

"מבחינה משפטית נראה על פני הדברים כדלקמן:

בין העובדים (המשיבים 1 עד 3) לבין המשיבה 4 נחתם הסכם ביום 27.8.08 בו התחייבה החברה להעסיק את העובדים כמו גם לשלם את פיצויי הפיטורים בגין תקופת העסקה הקודמת אצל המערערת. העובדים הספיקו לעבוד אצל המשיבה 4 לפחות במשך חודש אחד (אוגוסט 2008) אם לא יותר מכך, במפעל של המערערת ולאחר מכן המשיכו לעבוד עם החברה במקום אחר.

על כך יש להוסיף כי ההסכם מיום 27.8.08 היה לתקופה קצובה של שנה.

במצב דברים זה, ועל פני הדברים, לפי הוראת סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים כמו גם על יסוד הוראות ההסכם, קמה למשיבה 4 חבות לשלם פיצויי פיטורים לעובדים בגין תקופת ההעסקה באותו מפעל אצל המערערת, בתקופה שעד לתחילת ההעסקה על ידה. העובדים לא היו שותפים ולא היו צדדים להתדיינות בבית המשפט השלום בהם הגיעו המערערת והמשיבה 4 להסכמים כאלה ואחרים הנוגעים לעובדים.

על כן, על פני הדברים המשיבה 4 היא החייבת בתשלום פיצויי פיטורים ונראה לכאורה כי דין הערעור להתקבל.

כמו כן, מכוח סעיף 30 לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 המשיבה 4 חייבת גם בתשלום דמי החופשה ודמי הביטוח הפנסיוני."

2.הצדדים קיבלו את הערות בית הדין.

3.אשר על כן, ונוכח המפורט לעיל, הערעור מתקבל באופן שהחיובים על פי פסק דינו של בית הדין האזורי מוטלים על המשיבה 4 ומבוטלים חיובי המערערת על פי פסק הדין.

4.המערערת הסכימה לפנים משורת הדין לשלם למשיבים 1 עד 3 סך של 12,000 ₪ בתשלומים כמפורט בפרוטוקול. למען הסר ספק, סכום זה הוא בנוסף לסכום של 3,000 ₪ ששולם במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

להסכמת הצדדים בעניין זה ניתן בזאת תוקף של פסק דין.

5.מר אלי כץ, שנכח באולם, הודיע על הסכמתו למתן ערבות אישית לחיוב המערערת ולהסכמתו זו ניתן בזאת תוקף של פסק דין.