עאטף מוחמד נ' דאוד היתם

השופט רועי פוליאק

ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (הנשיאה שרה ברוינר ישרזדה ונציגת הציבור גב' ישראלה חובב; סע"ש 57776-01-21), שבו נמחקה תביעת המערער, תוך חיובו בהוצאות המשיב ובהוצאות מותנות אם יחדש את התביעה בעתיד.

רקע

1. המערער, תושב רמאללה, הגיש עוד ביום 31.1.2021 תביעה נגד ארבעה נתבעים (להלן ביחד ולחוד – הנתבעים) לקבלת תשלומים שונים בגין תקופת עבודה נטענת כפועל בניין של כשלוש וחצי שנים וסיומה. שניים מהנתבעים הם תאגידים והשניים הנותרים, עמם נמנה המשיב, הם בעלי מניות בכל אחד מתאגידים אלה. בתביעה נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות החוצץ בין כל אחד מהתאגידים לבין בעל המניות באותו תאגיד.

2. הנתבעים לא התגוננו וביום 24.1.2022 ניתן כנגד כל הנתבעים פסק דין בהיעדר הגנה על מלוא סכום התביעה. בעקבות בקשת המערער לתיקון פסק הדין לנוכח ניסוח שגוי שהקשה על ביצועו בהוצאה לפועל בוטל פסק הדין הקודם ביום 20.12.2022 וניתן באותו יום פסק דין חדש (להלן – פסק הדין). המשיב הגיש בקשה לביטול פסק הדין. ביום 27.8.2023 בוטל פסק הדין כנגד המשיב אשר חויב לשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 8,000 ש"ח. יובהר כי לא הוגשה בקשה לביטולו של פסק הדין כנגד שלושת הנתבעים הנוספים, וממילא הוא לא בוטל כלפיהם.

3. המשיב הגיש כתב הגנה ובקשה לחיוב המערער בערובה. ביום 28.12.2023 ניתנה החלטה המחייבת את המערער בהפקדת ערובה בסכום של 4,500 ש"ח. לאחר ארכות שונות הופקדה הערובה וביום 11.3.2024 נקבעה ישיבת הוכחות ליום 1.5.2024. בקשה להוצאת זימון למערער ולעדיו הוגשה ביום 18.4.2024 וחרף האיחור בהגשתה, עליו עמד בית הדין האזורי, הוצא הזימון באותו יום. ביום 30.4.2024, יום לפני מועד הדיון, הוגשה בקשה מוסכמת לדחיית הדיון בנימוק לפיו לא עלה בידי המערער ועדיו לקבל היתר כניסה לישראל. בית הדין האזורי הורה למערער להמציא בתוך שעתיים אסמכתאות על הגשת הבקשה והסירוב לה. המערער הודיע שאין בידיו בשלב זה אסמכתאות מאחר שסירוב למתן היתר כניסה אינו מתועד. בנסיבות אלה ניתנה החלטה הדוחה את בקשת הדחיה. משכך התנהל למחרת, 1.5.2024, דיון, אליו התייצב בא כוח המערער אך לא התייצבו המערער ועדיו.

4. בדיון שנקבע מלכתחילה לשמיעת עדויות בעלי הדין כמוסבר לעיל, עתר המשיב לדחיית התביעה עקב אי התייצבות המערער ועדיו תוך חיוב המערער בהוצאות משפט. אגב כך אף ציין המשיב כי אין דבר הקושר בין המערער לבינו. בא כוח המערער טען להחמרת הקריטריונים לקבלת היתר כניסה לישראל ועל הקושי להמציא אסמכתאות לסירוב. בתום הישיבה ניתנה החלטה לפיה "בטרם יכריע בית הדין בטיעוני הצדדים ניתנת הזדמנות נוספת לתובע, (מבלי לגרוע מטענות הנתבע ביחס לכך שדברים לא נמסרו בהתאם להחלטה מאתמול), להמציא בתוך 3 ימים אסמכתאות ביחס למועד בו הוגשה הבקשה לקבלת היתר למתאם וכן באשר לתשובתו". המשיב לא ניצל את "[ה]הזדמנות [ה]נוספת" שניתנה לו בהחלטה, לא המציא אסמכתאות ואף נמנע מלהסביר את אי המצאתן.

5. ביום 21.5.2024 ניתן פסק הדין עליו סב הערעור. בית הדין סקר את השתלשלות העניינים בהליך ועמד על כך כי "על פני הדברים עילת התביעה מוקשית ביותר" בנסיבות בהן לא ניתן הסבר "הכיצד התנהלות נטענת במשך 3.5 שנים 'נגרמה' בשל מעשיו של הנתבע, ש'הופיע בתמונה' רק בסוף התקופה". לגוף העניין נפסק כי "אי התייצבות התובע ועדיו על מנת להעיד משמעה כי לא הוכיח את תביעתו כלפי הנתבע ובכך די כדי לדחותה", אך "מכל מקום ולמען הזהירות ונוכח חוסר המעש, נקבע בזאת כי התביעה נמחקת". בית הדין האזורי הוסיף וחייב את המערער בהוצאות המשיב ש"התייצב לדיון והשחית זמנו לריק" בסכום של 4,500 ש"ח וכן קבע כי "ככל שימצא התובע לחדש תביעתו נגד נתבע 2 בכל אופן שהוא, בתביעה שעילתה או חלק הימנה היא עילת ההליך דכאן, ישא התובע ביתר הוצאות ושכ"ט ב"כ הנתבע, בגין הליך זה, בסך של 3000 ₪ שישולמו במקביל לחידוש התביעה כאמור" (להלן – פסק הדין).

   תמצית הטענות בערעור והתפתחויות לאחר הדיון

6. הודעת הערעור שהגיש המערער התמקדה בטענה לפיה לא היה מקום למתן פסק דין לגופה של התובענה, מבלי שבית הדין התריע בפני הצדדים שבכוונתו לעשות כן ומבלי שניתנה להם הזדמנות לטעון לכך וכן כי לא נמסר למערער כי "מונחת כעת על המדוכה בקשה למחיקת התביעה בשל אי התייצבותו". המערער חזר על טענתו כי אין לו דרך לכפות על רשויות המדינה להעניק לו היתר כניסה וציין כי מחדלו הדיוני שמתבטא באי הגשת הודעה מתאימה אינו מצדיק את מחיקת התובענה. בדיון בפני מותב בית הדין הוסיף המערער וטען כי לא התקיימו התנאים המוקדמים למחיקת התובענה מחוסר מעש וכי בית הדין האזורי לא היה מוסמך להתנות את הגשתה מחדש בתשלום סכום נוסף של הוצאות משפט.

7. המשיב התנגד לביטול פסק הדין הן לנוכח התנהלות המערער שאינו מתייצב לדיונים, ואף לא התייצב לדיון המקדמי בערעור, והן לנוכח סיכוי התביעה הנמוכים. המשיב עתר אפוא לדחיית הערעור ולחיוב המערער בהוצאות משפט משמעותיות.