ע"ע 26061-10-16

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית הנשיאה הדס יהלום ונציגי הציבור מר משה כהנא וגב' נירה עילם; סע"ש 8235-12-14) מיום 25.9.16, בו התקבלה בחלקה תביעתו של המשיב והמבקשת חויבה לשלם לו זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו אצלה וסיומה, בסך כולל של 22,852 ₪. מנגד, נקבע כי מהסכום הפסוק יקוזז סך 4,300 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת.

    

    

   הרקע לבקשה:

2. המשיב, אזרח אריתריאה, הועסק על ידי המבקשת, חברה העוסקת בשירותי כוח אדם, באתרי בנייה של שלוש חברות מקבוצת צרפתי שמעון בע"מ (להלן: החברות). המשיב הועסק מחודש אוגוסט 2011 ועד חודש אוקטובר 2014, והשתכר שכר מינימום. בחודש ינואר 2014 הודיעה המבקשת למשיב כי מדי חודש נזקפו לזכותו 2.25 נקודות זיכוי מס ולאור דרישת שלטונות מס הכנסה, ייתכן שיהא עליו להשיב סכום זה למבקשת. בתלוש השכר של חודש פברואר 2015, מספר חודשים לאחר סיום העבודה, בוצע למשיב גמר חשבון במסגרתו הופחת סך 18,772 ₪ בגין "ניכויים למס הכנסה". בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי, עתר המשיב לחייב את המבקשת ואת החברות לשלם לו הפרשי שכר מינימום; פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת; פדיון חופשה; דמי הבראה וזכויות סוציאליות נוספות.

3. בפסק הדין מושא הבקשה, התקבלה בחלקה תביעת המשיב. בית הדין קבע כי המשיב הועסק בעבודות ניקיון ולא בעבודות בניה, ולכן חל עליו צו ההרחבה בענף הניקיון ולא צו ההרחבה בענף הבנייה; כי התפטר לאור סירוב המבקשת להעלות את שכרו, ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת; וכי מעסיקתו היתה המבקשת בלבד, ולא התקיימו יחסי עובד – מעסיק בינו לבין החברות. לאור האמור, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיב פדיון חופשה בסך של 4,592 ₪; הפרשי דמי הבראה בסך 2,777 ₪; דמי חגים בסך 2,329 ₪; ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 13,154 ₪. טענת המבקשת לפיה רשאית הייתה לקזז מהמשיב במסגרת "גמר החשבון" את הסך של 18,772 ₪ - נדחתה. בית הדין ציין בהקשר זה, בהתבסס על ההלכה הפסוקה, כי המבקשת ידעה כבר בשנת 2012 כי מס הכנסה אינו מאשר את נקודות הזיכוי למבקשי מקלט מאריתריאה, ולמרות זאת המשיכה לשלם למשיב את שכר הנטו ששולם לו בהתחשב בנקודות הזיכוי, מבלי לעדכן אותו כי ייתכן ויידרש להחזיר חלק ממנו והגם שהמשיב הסתמך עליו. כן נדחתה טענת המבקשת בעניין קיזוז זמני הפסקות, אך נקבע כי משהמשיב הודה שהתפטר - יש לקזז מהסכומים שנפסקו לזכותו חלף הודעה מוקדמת בסך של 4,300 ₪. לא ניתן צו להוצאות.

    

   הבקשה וטענות הצדדים:

4. המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר סב על דחיית טענת הקיזוז בהתייחס לערכן הכספי של נקודות הזיכוי שקיבל המשיב בתקופת עבודתו. במקביל להגשת הערעור, הגישה המבקשת את הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע פסק הדין, או להפקדת ערבות בנקאית או מזומנים במלוא הסכום הפסוק. להשלמת התמונה יצוין כי המשיב הגיש "ערעור שכנגד" מטעמו, כנגד המבקשת והחברות, בגין רכיבי התביעה שנדחו על ידי בית הדין האזורי.  

5. במסגרת הבקשה טוענת המבקשת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. בין היתר נטען בהקשר זה כי בהלכה הפסוקה הוכרה זכאות המעסיק לבקש החזר בגין נקודות הזיכוי במקרים המצדיקים זאת, כאשר במקרה זה הודיעה המבקשת למשיב – כאשר הבינה כי אפשרות זו קיימת – שקיימת בעייתיות עם נקודות הזיכוי. המבקשת מוסיפה וטוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. לטענת המבקשת, ככל שיבוצע פסק הדין באופן מידי ולאחר מכן יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להיפרע מהמשיב, בשל היותו מבקש מקלט, ללא כתובת קבועה ובלא כל נכסים. כן מציינת המבקשת כי היא מוכנה להפקיד בקופת בית הדין את מלוא הסכום הפסוק או ערבות בנקאית בגובה הסכום, כדי להפיג חשש של המשיב לאי סולבנטיות שלה או לכך שבקשתה לא הוגשה בתום לב.