ע"ע 26018-12-15

זו בהכרעת בית הדין האזורי בכל הנוגע לרכיבים הרלוונטיים לערעור המבקש בלבד.

5.שכרו של המשיב - בית הדין האזורי קבע כי הצדדים הסכימו על שכר חודשי גלובאלי במונחי נטו, ללא זיקה לכמות שעות עבודה מסוימת. עוד נקבע כי החל מינואר 2009, הצגת השכר, לרבות פיצולו בתלוש לרכיבים כאלו ואחרים, הייתה פיקטיבית. כפועל יוצא מקביעות אלה, הגיע בית הדין למסקנה כי השכר הגלובאלי המוסכם יכול להיחשב כ"שכר רגיל" בלבד, ולא ניתן לראות בו ככולל תשלום בעד שעות נוספות, וזאת בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958.

6.נסיבות סיום עבודתו של המשיב - בית הדין האזורי קבע כי המשיב פוטר מעבודתו. על יסוד מכלול הראיות והעדויות לפניו קבע בית הדין האזורי כי הגם שהמשיב התרה במבקש שאם לא ישלם את זכויותיו ייאלץ להתפטר בדין מפוטר, המשיב לא ביצע כל מעשה המלמד על רצונו לנתק את יחסי העבודה, והוא פוטר על ידי המבקש. לפיכך חייב בית הדין את המבקש לשלם למשיב פיצויי פיטורים בסך כולל של 62,157 ₪ וכן תמורת הודעה מוקדמת בסך של 4,609 ₪, בהתאם לשכרו החודשי הממוצע בחודשי עבודתו האחרונים.

7.החזר הוצאות נסיעה - בית הדין האזורי קבע, בהסתמך על צו ההרחבה הכללי (מאחר שבצו ההרחבה הענפי אין פירוט תנאי הזכאות לדמי נסיעה), כי המשיב זכאי להשתתפות בהוצאות הנסיעה בגין כל תקופת עבודתו, נוכח העובדה שהמבקש לא העלה טענת התיישנות. בקשר לכך נקבע כי טענת המשיב לפיה נזקק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, לא נסתרה; גרסת המבקש כי הסיע את המשיב למקום העבודה וגם השאיל לו את רכבה של רעייתו, נטענה בעלמא ללא ראשית ראיה; למרות שמתלושי השכר עולה שלאחר שנת 2009 שולמו למשיב דמי נסיעות בסך של 400 ₪ לחודש, הואיל והצדדים הסכימו על שכר גלובאלי אשר פוצל לרכיבים כאלו ואחרים באופן פיקטיבי, הרי שלא הוכח כי הצדדים הסכימו על תשלום שכר כולל דמי נסיעות.

אשר לשיעור הזכאות, נקבע כי בהעדר הוכחה מטעם המשיב לעלות דמי נסיעה מביתו למקום העבודה, יש לחייב את המבקש לשלם למשיב החזר הוצאות נסיעה בשיעור המינימאלי האפשרי, בגובה עלות כרטיס חודשי מוזל לנסיעה בתחומי נצרת עילית, כעלותו ביום מתן פסק הדין, בעד 105 חודשי עבודתו.

8.גמול עבור עבודה בשעות נוספות: בית הדין בחן את תביעתו של המשיב לגמול שעות נוספות כפי שנטענה בסיכומים, שצומצמה יחסית לנטען בכתב התביעה. בית הדין בחן את תביעתו של המשיב בחלוקה לתקופות שערך המשיב בסיכומיו, בהתחשב בשיקולי נטל ההוכחה וכניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 ביום 1.2.09, כמפורט להלן: תקופה ראשונה - ממועד תחילת עבודה ביום 26.8.03 ועד סוף ינואר 2009; תקופה שנייה - מפברואר 2009 עד פברואר 2012; תקופה שלישית - ממרץ 2012 עד יוני 2012.

א.בכל הנוגע לתקופה הראשונה: קבע בית הדין כי המשיב הוכיח שעבד 240 שעות מדי חודש, וזאת גם על יסוד גרסת המבקש בדיון המוקדם, בעדותו ובסיכומי הטענות מטעמו. בית הדין ציין כי המבקש לא העלה טענת התיישנות, ולכן המשיב זכאי לגמול שעות נוספות בעד כל התקופה; אשר לגובה הסכום, קבע בית הדין כי המשיב זכאי ל- 54 שעות נוספות חודשיות, בעד 64 חודשים שתבע, בסך של 130,550 ₪;

ב.בכל הנוגע לתקופה השנייה: בית הדין דחה את גרסת המשיב לפיה עבד יותר מ- 240 שעות מדי חודש, וקבע כי לא ניתן לקבוע באופן סביר ממצא פוזיטיבי שעבד 12 שעות ביום כטענתו. עם זאת, קיבל בית הדין את טענת המשיב כי הוא זכאי לתשלום בעד 60 שעות נוספות בכל חודש (50 שעות לפי תעריף של 125% ו-10 שעות לפי תעריף של 150%), בהתאם לסעיפים 26א' ו- 26ב' לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958, ומשהמבקש לא הציג תיעוד כלשהו של שעות עבודתו של המשיב, ולא הוכיח שהמשיב לא עמד לרשותו עד כדי מסכת השעות הסטטוטורית - 60 שעות בחודש; בהתאם, נפסק לזכות המשיב גמול שנות נוספות בסך של 104,994 ₪;

ג.בכל הנוגע לתקופה השלישית: בית הדין בדק ומצא כי המשיב לא ציין תאריכים מדויקים של תקופה זו שעשויה להימשך ארבעה חודשים, אך דרש סעד בגין שלושה חודשים בלבד; עוד מצא בית הדין כי מתכונת עבודתו של המשיב בחודש מרץ 2012 היתה שונה מזו שבחודשים שלאחר מכן. לפיכך, קבע בית הדין כי יש לפסוק למשיב המינימום האפשרי בגין שלושת החודשים מ- 1.4.12 ועד סוף יוני 2012. בית הדין חייב את המבקש לשלם למשיב בעד תקופה זו גמול שעות נוספות בסך של 1,645 ₪.

הבקשה וטענות הצדדים:

9.המבקש הגיש ערעור לבית דין זה אשר סב על ארבעה נושאים: פיצויי פיטורים; תמורת הודעה מוקדמת; החזר הוצאות נסיעה; וגמול עבור עבודה בשעות נוספות. במקביל להגשת הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין.

10.המבקש טוען כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, שכן בשל התעלמות מחלק ניכר מחומר הראיות לרבות תלושי השכר, הגיע בית הדין למסקנות משפטיות שגויות, וגם לא התייחס לסתירות הרבות בתביעת המשיב ובסיכומיו. לעניין פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת נטען כי בית הדין לא לקח בחשבון את התנהלותו של המשיב, אשר במכתב הדרישה מיום 20.6.12 ציין כי ככל שלא ישולמו לו מלוא זכויותיו הוא יאלץ להתפטר בדין מפוטר, בעוד שבכתב התביעה טען כי פוטר; משעה שהמשיב לא פוטר מעבודתו אין הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. לעניין החזר הוצאות נטען כי המשיב נסע במכוניתו של המבקש או במכונית רעייתו של המבקש, וכי בתקופות שנאלץ להגיע לבדו קיבל החזר הוצאות נסיעה. לעניין גמול בגין עבודה בשעות נוספות נטען כי משעה שנקבע כי הצדדים הסכימו כי שכרו הגלובאלי של המשיב כולל בתוכו תשלום בעד שעות נוספות, שגה בית דין קמא עת קבע כי "השכר הגלובאלי המוסכם אינו יכול להיחשב אלא כ'שכר רגיל', ולא ניתן לראות בו ככולל תשלום בעד שעות נוספות"; אשר לתקופה הראשונה נטען כי גם אם יש מקום לפסוק לטובת המשיב רכיב זה, המשיב זכאי רק לתוספת בשיעור של 25% משכר שעה, ולא לשכר בעד השעה הנוספת בצירוף הגמול, בסך של 125% משכר שעה; בית הדין התעלם מהסכמת הצדדים לפיה השכר הקובע אשר עומד על סך של 5,600 ₪ משולם בעד 250 שעות, וכך שהשכר השעתי עומד על סך של 22.48 ₪ בלבד, כפי שעולה מתלושי השכר, ולכן המבקש זכאי לסך של 19,422 ₪; אשר לתקופה השנייה, נטען כי מתלושי השכר עולה כי חל שינוי בשעות עבודתו של המשיב, ושכרו של המשיב כלל גם גמול עבור שעות נוספות; גם אם סבר בית הדין כי שכרו הכולל של המשיב עבור תקופה זו עומד על סך של 7,000 ₪ ברוטו, התעלם בית הדין מהסכמת הצדדים כי השכר כולל בתוכו גמול עבור 250 שעות עבודה וכי השכר השעתי עומד על סך של 28 ₪; אשר לתקופה השלישית, מעיון בתלושי השכר וטפסי 106 עולה כי המשיב קיבל בשכרו גמול עבור שעות נוספות.

11.המבקש מוסיף וטוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן בהתחשב בגובה הסכום הפסוק שמוגש בגינו ערעור, ואשר מסתכם לסך של כ- 303,955 ₪, קרוב לוודאי שאם יבוצע פסק הדין במלואו ולאחר מכן יתקבל הערעור, לא יהיה באפשרותו להיפרע מהמשיב, וימצא עצמו בפני שוקת שבורה. לטענת המבקש, הנזק שייגרם לו ככל שבית הדין לא ייעתר לבקשה ולאחר מכן יתקבל הערעור, גבוה לאין שיעור מהנזק שייגרם למשיב אם יעוכב ביצוע פסק הדין ובסופו של יום ידחה הערעור. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקש, ובהתחשב בסיכויי הערעור הטובים, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע של פסק הדין עד להכרעה בערעור.

12.המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת הערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. לטענתו, המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח את סיכויי הערעור וגם לא הצביע על נסיבות אחרות המצדיקות את עיכוב ביצוע פסק הדין, והבקשה כולה נועדה אך ורק על מנת להתחמק מתשלום זכויות המגיעות לו בהתאם לפסק הדין. עוד טוען המשיב כי הבקשה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים. בקשר לכך נטען כי קבלת הבקשה משמעה נזק בלתי הפיך שייגרם למשיב, וזאת במיוחד נוכח העובדה שבד בבד המבקש מכר את נכסיו, ובין היתר קו ההובלות עבור חברת שטראוס, ובכך יש כדי לבסס חשש כבד שהמבקש פועל להברחת נכסיו במטרה להתחמק מתשלום הסכום הפסוק.

לגופו של עניין טוען המשיב כי סיכויי הערעור אינם טובים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט כראוי; ערעורו של המבקש סב בעיקרו על קביעות עובדתיות שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן; ההחלטה לחייב את המבקש בגמול בגין עבודה בשעות נוספות התבססה על גרסתו של המבקש, ופסיקת בית הדין מתחייבת מהוראות סעיף 5 לחוק הגנתהשכר; קביעת בית הדין כי המשיב פוטר מעבודתו היא קביעה עובדתית מבוססת על קרקע איתנה, ובקביעה מסוג זה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב; גם קביעות בית הדין קמא בדבר החזר הוצאות נסיעות ברורות ומבוססות.

13.אשר למאזן הנוחות נטען כי המבקש לא הוכיח שיהיה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו ולהשיב את הסכום הפסוק מהמשיב ככל שיתקבל הערעור. עוד נטען כי מדובר בתשלום זכויות מכוח משפט העבודה המגן, אשר היו אמורות להיות משולמות למשיב לפני זמן רב, ואין הצדקה לדחייה נוספת של תשלומן, לאחר שנקבע בפסק הדין שהמשיב זכאי להן; קבלת הבקשה תגרום למשיב נזק כבד, במיוחד בהתחשב בחשש כבד שהמבקש מנסה להבריח את כספו. לחילופין, עתר המשיב כי ככל שהבקשה תתקבל, יורה בית הדין על הפקדת מלוא סכום החוב, כערכו בתיק הוצאה לפועל, בסך של כ- 540,000 ש"ח.

14.בתשובה לתגובת המשיב חוזר המבקש על האמור בבקשתו ומדגיש כי לא עשה כל פעולות להברחת נכסים ובעקבות עיקול שהוטל נתפס בחשבונו סך של מעל 130,000 ₪, וכן נתפסו כספי חסכון בסך של 150,000 ₪. עוד נטען כי המבקש אומנם מכר את עסקו, אך זאת לא כל קשר להליך המשפטי ולתוצאותיו, בנוסף לעיקול שהוטל על חשבונו, נעשה עיקול גם אצל הקונה של העסק ולמעשה כל הסכום הפסוק עוקל. המבקש מוסיף וטוען כי בערעורו הועלו טענות כבדות משקל בכל הנוגע לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות, ולכן, לכל הפחות, יש לעכב את ביצוע פסק הדין ככל שהוא נוגע לרכיב זה, או לחילופי חילופין להורות על הפקדת הסכום בקופת בית הדין. כן נטען כי המשיב בתגובתו הגיב באופן כללי לטענות בדבר יכולתו להשיב את הסכום הפסוק ככל שיאלץ לעשות כן ולא טען כי בידיו נכסים כלשהם מהם ניתן יהיה להיפרע. עוד מציין המבקש כי העיקול משתק לחלוטין את יכולתו להמשיך ולהפעיל את עסקו עקב אי יכולתו לשלם לעובדים ולספקים.