ע"ע 24883-05-14

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב - יפו (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור גב' מיכל רווה וגב' חגית פורת; סע"ש 52264-06-13) בו חוייבה המשיבה לשלם למערערת פיצוי בגין פגמים בהליך פיטוריה.

המערערת עבדה במשיבה החל מיום 15.2.01 בתפקידים שונים, האחרון שבהם מנהלת אירועים וקשרי לקוחות במחלקת גיוס משאבים בניהולה של גב' איילת אברמוביץ. נוכח החלטת המשיבה לבטל את המחלקה במסגרתה הועסקה המערערת, תוך העברת ארגון האירועים למחלקת משאבי אנוש וביטול תפקידה של המערערת, זומנה האחרונה לשימוע ביום 13.1.13.

השימוע נערך ביום 19.2.13, בנוכחות בא כוחה הקודם של המערערת ונציג ועד העובדים הארצי.

ביום 7.4.13 נמסרה למערערת הודעה על סיום עבודתה והחל מחודש אפריל חדלה המערערת להתייצב לעבודה. נוכח זכותה של המערערת לפי חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות החלה במשיבה להודעה מוקדמת בת שלושה חודשים, נמסר לה בתחילה כי פיטוריה יכנסו לתוקף ביום 8.7.13. לאחר פניית בא כוחה הקודם נדחה מועד סיום העבודה ליום 1.8.13 כמתחייב מחוקת העבודה.

בית הדין האזורי ציין כי טרם פיטורי המערערת נעשה ניסיון למצוא לה תפקיד אחר וכי פיטורי המערערת נעשו בשל סגירת המחלקה בה הועסקה וביטול תפקידה תוך פיזור משימותיה בין עובדים שונים במחלקת משאבי אנוש. בית הדין האזורי קבע כי "על אף שאין מדובר במהלך כולל של צמצומים בנתבעת הרי שמדובר בפיטורי צמצום". לאור קביעות אלה נדחו טענות המערערת שלפיהן פיטוריה נעשו משיקולים זרים, בחוסר תום לב ומבלי שתפקידה בוטל בפועל.

אחר קביעות אלה פנה בית הדין האזורי לבחון את הליך הפיטורים. בית הדין האזורי ציין כי ביום השימוע הושגה הסכמה של המשיבה עם הוועד הארצי על פיטורי המערערת, כנגד התחייבות המשיבה שלא לקלוט עובד חדש לביצוע תפקידה של המערערת, וכי דווח על ההסכמה נמסר למערערת במעמד ישיבת השימוע.

בית הדין ציין כי הליך הפיטורים נעשה "על פי הכללים שהתוו בחוקת העבודה ובפסיקה", לרבות קיום הליך שימוע שאינו פיקטיבי כטענת המערערת. יחד עם זאת נקבע בחינת הליך הפיטורים מעלה כי "נפלו בו פגמים" שאינם "במדרג הגבוה של חומרה" אך עולים כדי חוסר תום לב ולא ניתן להתעלם מהם. הפגמים שצויינו הם העובדה כי המשיבה ניהלה "מגעים מקבילים" עם הוועד הארצי (עימו הושגה ההסכמה לפיטורים) ועם הוועד המקומי (עימו נבחנה האפשרות לתפקיד חלופי) "מבלי ליידע אותם על ההתדיינות המקבילה"; העובדה כי המשיבה לא יידעה את המערערת ובא כוחה לפני ישיבת השימוע על ההסכמה שהושגה עם הוועד הארצי; העובדה כי טענת המשיבה לפיה פיטורי המערערת נעשו במסגרת של "הליך צמצומים כולל" לא בוססה ולא נמסר מידע על צמצומים כלליים במשיבה; לאחר השימוע, במובחן מהתקופה שקדמה לשימוע, לא נבחנה האפשרות להעברת המערערת לתפקיד אחר.

על רקע הפגמים שנקבעו פנה בית הדין האזורי ובחן את הסעד הראוי. נקבע כי בנסיבות העניין הסעד הראוי אינו אכיפה אלא פיצוי כספי בשווי של חמש משכורות. המשיך בית הדין האזורי וקבע כך:

• יש לדחות את טענת המשיבה לפיה המערערת כבר קיבלה "פיצוי" של חמש משכורות בדמות שכר העבודה ששולם לה ממועד השימוע (19.2.13). ראשית, ממילא אין למנות את את התקופה שקדמה לשימוע או לפיטורים (7.4.13), שכן עד אז שולם למערערת שכר עבודה; שנית, אין למנות את חודש ההודעה המוקדמת לה זכאית המערערת לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורין והתפטרות, התשס"א – 2001.

• על חשבון הפיצוי ניתן לזקוף את השכר ששולם למערערת עבור החודשים יוני ויולי 2013 - חודשיים. לכן זכאית המערערת לפיצוי כספי נוסף בגובה שלושה חודשי שכר.