ע"ע 24649-10-14 לירן לחיאני נ' פיינסטון בע"מ

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרה מאירי ונציג הציבור מר מרדכי כהן; ס"ע 48195-02-12), במסגרתו נדחתה מרבית תביעתו של המערער. הסוגיה העיקרית המצויה במחלוקת היא נסיבות סיום העבודה, והאם המערער פוטר או התפטר.

    

   התשתית העובדתית

2. המערער עבד במשיבה - חברה פרטית לייצור ושיווק מוצרי אבן ושיש - החל מחודש ספטמבר 2003, ובתפקידו האחרון שימש כמנהל הייצור. אין חולק כי מרבית שנות העבודה היה המערער ביחסים טובים עם הבעלים של המשיבה ומנהלה, מר משה (מוש) אשכנזי.

    

3. בתחילת שנת 2011 או בסמוך לכך חל שינוי משמעותי במערכת היחסים בין הצדדים. לטענת מר אשכנזי, המערער שינה ממועד זה את התנהגותו הן מבחינה משמעתית והן מבחינה מקצועית, וניסה לגרום לכך שיפוטר. המערער הכחיש זאת, וטען ליחס שלילי כלפיו ויצירת תנאי עבודה בלתי נסבלים, לרבות בדרך של האשמות שווא, הרמת קול והטחת עלבונות. עוד טען כי הוא מתקשה לעבוד עם עובדי הייצור, נוכח היותם עובדים זרים (פלסטינים) שלטענתו לא היה למשיבה היתר חוקי להעסקתם.

    

4. ביום 9.6.11 התרחש ויכוח קולני בין המערער למר אשכנזי, בסיומו עזב המערער את מקום העבודה. עם שובו למחרת נמסר לו מכתב התראה, לפיו "בתקופה האחרונה חלה התדרדרות משמעותית ביותר בהתנהגותך" וככל שלא יתקן את דרכיו תיאלץ המשיבה לפטרו ללא תשלום פיצויי פיטורים (במהלך דיון ההוכחות הסתבר כי טיוטה של מכתב דומה הוכנה עוד בחודש פברואר 2011). המערער השיב לכך במכתב מפורט מטעמו בו הכחיש את המיוחס לו, טען לשינוי משמעותי ביחסו של מר אשכנזי כלפיו, וציין כי ההתנהלות כלפיו כמו גם המכתב שנמסר לידיו "מחזקים את התחושה שרצונכם לגרום לי לעזוב את המפעל, ללא תשלום פיצויים, כפי שנהגתם בעבר עם עובדים אחרים".

    

5. לאחר התקרית לעיל המשיכו הצדדים בעבודה משותפת אך תוך ויכוחים חוזרים ונשנים, האשמות הדדיות וחילופי מכתבים, תוך ליווי משפטי צמוד (ליווי בו החלה המשיבה בתחילת שנת 2011, כאשר המערער החל להיות מיוצג על ידי בא כוחו דאז בחודש יולי 2011 או בסמוך לכך). במסגרת זו, ובין היתר, שלח המערער מכתב באמצעות בא כוחו בו הלין על היחס המשפיל כלפיו כמו גם אי תשלום חלק מזכויותיו הסוציאליות, והבהיר כי ייאלץ להתפטר בתנאי מפוטר ככל שלא יחול שינוי בכך (יום 21.8.11). המשיבה השיבה כי היא אינה מעוניינת בפיטוריו של המערער על אף שהתנהגותו גורמת לה נזקים גדלים והולכים, אך נאלצת "בחוסר רצון מופגן, לקבל את הודעת ההתפטרות" (יום 8.9.11). המערער מיהר להבהיר כי מכתבו היווה התראה בלבד ולא הודעת התפטרות, ו"מאחר ומרשתך מעוניינת בהמשך העסקתו של מרשי, הרי כל שנותר הוא להסדיר את תנאי העסקתו..." (מכתב מיום 27.9.11). במקביל לכך המשיכו העימותים הישירים, דוגמת עימות מיום 26.9.11 במהלכו הוחלפו בין הצדדים גידופים בהרמת קול ובסיומו התבקש המערער לעזוב את מקום העבודה.

    

   בתכתובות שהתנהלו בין הצדדים במהלך תקופה זו האשימה המשיבה את המערער בניסיון לגרום לה לפטרו, בעוד שהמערער האשים את המשיבה בניסיון לגרום לו להתפטר בלא תשלום פיצויי פיטורים.