ע"ע 2265-03-16

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע חלק מן החיובים בפסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע מיום 31.1.16, בו חויבה המבקשת לשלם למשיב זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו אצלה וסיומה (השופט משה טוינה ונציגי הציבור גב' פסה מרקוביץ ומר אשר רפפורט; סע"ש 44923-05-13). עיכוב הביצוע מתבקש בנוגע לחיוב המבקשת בתשלום פיצויי פיטורים והלנתם ותמורת הודעה מוקדמת, שעל פסיקתם סב ערעור המבקש לבית דין זה.

הרקע לבקשה

2.המשיב, תושב רהט, עבד אצל המבקשת, חברה העוסקת בעבודות בנייה, הנדסה ותשתיות, כמפעיל ציוד מכני הנדסה (צמ"ה). העבודה התבצעה בפועל באתרי בנייה בהם פעלה המבקשת, באזור הדרום ובאזור המרכז.

בבית הדין האזורי התבררה תביעתו של המשיב כנגד המבקשת לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העסקתו וסיומה, ובכלל זה פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, פיצוי בשל אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, קרן השתלמות וזכויות סוציאליות נוספות.

מחלוקת מרכזית בין הצדדים נגעה לנסיבות שהובילו להפסקת יחסי העבודה בין הצדדים, אם יש לראות בהם פיטורים או התפטרות, ובהתאם לכך, זכאותו של המשיב לפיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ולתמורת הודעה מוקדמת. המשיב טען כי פוטר בזמן שנעדר מעבודתו בשל מחלה. המבקשת מנגד טענה כי המשיב התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת. נוסף על כך נחלקו הצדדים בשאלות בדבר זכאות המשיב לזכויות סוציאליות שונות.

פסק הדין מושא הבקשה

3.בפסק הדין התקבלה תביעתו של המשיב בחלקה. בין השאר נפסקו לו פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים מופחתים ותמורת הודעה מוקדמת. להלן אתייחס רק לנושאים הרלוונטיים לבקשה ולערעור, והם נוגעים לשאלת זכאותו של המשיב לפיצויי פיטורים והלנתם, ולתמורת הודעה מוקדמת.

בלב המחלוקת בשאלה אם פוטר המשיב או התפטר, עמד מכתבה של המבקשת אל המשיב מיום 29.1.13 שכותרתו "היעדרותך מהעבודה כשוות ערך להתפטרותך". במכתב התייחסה המבקשת בין השאר להיעדרות המשיב מן העבודה במהלך חודש ינואר 2013, לאי רצונו לעבוד בימים גשומים, ולכך שמצא לנכון ליצור קשר עם המבקשת אך לצורך משלוח תעודות מחלה. המבקשת הודיעה למשיב כי היא רואה בהתנהלותו כמפורט במכתב כהודעת התפטרות.

בית הדין קבע שמעסיק אינו יכול לייחס לעובד כוונת התפטרות, ולכן המכתב מיום 29.1.13 המייחס למשיב כוונה כזו הוא הודעת פיטורים לכל דבר, במיוחד שהמבקשת מודעת במועד הוצאת המכתב לכך שהמשיב נעדר מן העבודה מסיבה רפואית שנתמכה באישור מחלה. בית הדין קבע כי הדברים הם בבחינת קל וחומר שעה שהמשיב הודיע למבקשת, בתגובה למכתבה מיום 29.1.13, כי אין לראות בהיעדרותו כהתפטרות. בית הדין הוסיף כי גם אם נציגי המבקשת סברו בתום לב כי כוונתו של המשיב הייתה להביא לסיומו של קשר העבודה ולהקדיש את זמנו לבניית ביתו, אין הדבר משנה מהעובדה שהמשיב פוטר מעבודתו. לאור האמור, משהמבקשת לא הבהירה למשיב כי על אף מכתבה, ובעקבות תשובתו, עליו לחזור לעבודה, קבע בית הדין כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו עם הוצאת מכתב המבקשת מיום 29.1.13, שהוא מכתב פיטורים לכל דבר.

4.בהסתמכו על תלושי השכר ורישומי המוסד לביטוח לאומי, מהם עולה כי המשיב עבד אצל המבקשת מחודש ינואר 2009 ועד לפיטוריו בחודש ינואר 2013, פסק בית הדין למשיב פיצויי פיטורים בסך 41,029 ש"ח, ודמי הודעה מוקדמת בשיעור שכרו החודשי בסך 10,048 ש"ח. בהתחשב במחלוקת בין הצדדים העמיד בית הדין האזורי את שיעורם של פיצויי הלנת פיצויי פיטורים שפסק על 10% לשנה ("ריבית פשוטה" בלשון בית הדין האזורי), מיום 1.2.13 ועד ליום התשלום בפועל. בקשר לפסיקת פיצויי ההלנה ציין בית הדין, כי בנסיבות בהן המבקשת הייתה מודעת לכך שהיעדרותו של המשיב מהעבודה מגובה באישור מחלה כדין, לא היה מקום להוצאת מכתב סיום העסקה, תוך ייחוס כוונת התפטרות למשיב. עם זאת, נקבע כי במכלול הנסיבות אין להורות על ביטולם של פיצויי הלנת פיצויי פיטורים וגם אין לחייב את המבקשת בשיעור המלא כפי שנקבע בחוק. 

הבקשה לעיכוב ביצוע