ע"ע 22155-12-16

בבקשה לעיכוב ביצוע, ליתן צו האוסר על המבקשת או מי מטעמה ליצור קשר עם המשיב שלא באמצעות בא כוחו. זאת לאור ניסיון בתיקים דומים של תביעות עובדים זרים בענף החקלאות, בהם חקלאים פנו באמצעות ארגון בשם "אופק" לשם יצירת קשר ישיר עם עובדים בארץ מולדתם, בניסיון לשכנע אותם לקבל סכום זעום בתמורה לוותר על תביעותיהם. בקשר לכך צוין כי במהלך הדיון שהתקיים בבית דין קמא ביום 15.9.16, הצהיר מר קפון שהוא ורעייתו (המבקשת) לא ייצרו קשר עם המשיב או עם מישהו מטעמו בעניין תביעה זו.

למבקשת ניתנה האפשרות להשיב לתגובת המשיב, אך היא לא הגיבה.

הכרעה

נקודת המוצא היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לעובד אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור טובים. כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. אשר ליחס שבין השיקול הנוגע לסיכויי הערעור לבין השיקול שעניינו מאזן הנוחות, נקבע כי "קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך".

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה בחלקה. ואלה טעמיי:

אשר לסיכויי הערעור – אשר לתביעה לגמול עבור עבודה בשעות נוספות – הגם שעסקינן בקביעות עובדתיות המבקשת מעלה טענות הראויות לבירור; אשר לתביעה לחלף הודעה מוקדמת – משמועד סיום הויזה היה ידוע לכאורה גם למשיב מבעוד מועד הרי שמתעוררת שאלה בכל הנוגע לתביעה לחלף ההודעה המוקדמת; פדיון חופשה – טענת ההתיישנות של הזכאות לחלק מהחופשה השנתית נהדפה בנימוק שמדובר בחופשה לפי צו ההרחבה ולא לפי חוק חופשה שנתית. מדובר בטענה הראויה לבחינת ערכאת הערעור. אציין שאם מנתקים את הסדר החופשה הקבוע בצו ההרחבה מהסדר החופשה הקבוע בחוק, מתעוררת שאלה הזכאות לצבירה ולפדיון (שמוסדרת בחוק). וגם אם חלה התיישנות שונה, נשאלת השאלה האם שונות זו אינה חלה רק לגבי "עודף" החופשה, ואם כן - כיצד זו מחושבת. גם הטענות בקשר לניצול החופשה בפועל ולתשלום דמי חופשה ראויות לבירור; פיצויי פיטורים – בשים לב לכך שסיום העסקתו של המשיב היה תוצאה של סיום הויזה, הרי שטענות המבקשת נגד הקביעה כי המשיב היה זכאי לפיצויי פיטורים מוקשות; פנסיה – טענות המבקשת בעניין זה גם הן מוקשות, נוכח הוראות צו ההרחבה; מענק שנתי – טענות המבקשת בעניין זה אינן בעלות סיכוי גבוה.

אשר למאזן הנוחות – על פני הדברים, לא ניתן להתעלם מכך שהשבת הכספים למבקשת, אם תזכה בערעורה, תהיה קשה לביצוע, והמשיב בתגובתו לא כפר בכך. מנגד, יש ליתן את הדעת לכך שפסק הדין עוסק בזכויות סוציאליות מכוח משפט העבודה המגן, אשר נקבע כי המשיב היה זכאי להן זה מכבר.

באיזון שבין סיכויי הערעור ובין מאזן הנוחות נחה דעתי כי יש להסתפק בעיכוב ביצוע חלקי, באופן שמתוך הסכומים שנפסקו לזכות המשיב יעוכב תשלום מלוא הרכיבים הבאים: הפרשי שכר עבודה, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה (להלן – סכום המעוכב). וזאת בכפוף להפקדת הסכום המעוכב בקופת בית הדין או בהפקדת ערבות בנקאית בסכום זה, תוך 21 יום מיום המצאת החלטה זו.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 10 לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ז (20 פברואר 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.